לוח ארז החדש שלו

שע"י שיוכיחו אותו יחזור למוטב כי מי נדה המה מי התוכחה הנובעי' ממקור אש ירא ד' המנקי' והמטהרים לא זורק עליו כי אין מי שיוכיחו אחרי שמרא' א"ע כטהור גברא:

שם וכבס האוסף וכו' וטמא וכו' והיתה לבנ"י ולגר הגר בתוכם לחקת עולם כי הפרה היא החק היותר נעלם עד שדז"ל עליה נאמר קרא דואחכמה והיא רחוקה ממנו אלא לפי דז"ל תבוא אמה ותקנח צואת בנה והפ"א תכפר על מעשה העגל היא מילתא דמיסתבר טעמי' אלא דכ"ז בישראל שעבדו את העגל אבל בגרים שלא היו אז עדיין בקהל ישראל ולא חטאו בעגל להם הוא חק גמור אבל באמת גם חק הוא לישראל מה שמטמא' טהורים ומטהרת טמאים דהוא תרתי דסתרי ע"כ אמר וכבס האוסף וכו' וטמא והוא שמטמא' את הטהורים ועי"כ לא לבד לגרים הוא חוק נעלם וטמיר מכל טמיר כ"א לבנ"י ולגר' לכלם הוא חוק נעלם טעמו:

שם ואת התורה אדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל יטמא כי רק ישראל מטמא ולא או"ה וכבר האריכו המפ' בטעמו של דבר ובאוה"ח ריש פרשתנו המשיל הדבר לכלי שהי' בו דבש אף אם יתרוקן מדובשו ידבקו בו הזבובים יותר מכלי שהי' בו זבל והטעם שישראל קדושים בשביל שיודעים שעוה"ז אינו אלא כפרוזדור בפני עוה"ב ומכינים א"ע בפרוזדור להכנס לטרקלין והתוה"ק היא שפעלה זאת ללמד את בנ"י להועיל כי גרים אנחנו עלי ארץ וז"ש זאת התורה תלמדנו שאדם כי ימות מעוה"ז מיתתו אינו אלא באהל ארעי ותשובתו הרמתה כי שם ביתו העיקר ועי"כ יתהלך במשרים בארץ החיים וימלא ימיו בקדושה וטהרה והוא מלא דבש כמשל הנ"ל וע"כ יטמא במותו:

שם וירב העם עם משה ולי גווענו בגווע אחינו לפני ד' ולמה הבאתם את קהל ד' אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעורינו עפמ"ש פ' קרח לפ' מ"ש שם הן גווענו אבדנו כלנו אבדנו י"ל אחרי שע"י בואם במדבר ארץ לא זרועה נתנסו כמה פעמים ובאו לידי חטא ע"כ אמרו לו גווענו במיתת צדיקים בגווע אחינו הם נדב ואביהו וצדיקים כמותן שנאמר בהם וימותו לפני ד' ולא מתו רק בגופם אבל נשמתם נשארה בחיי עדי עד אבל אתם הבאתם אותנו אל המדבר מקום אשר לא רק בעורינו הוא הגוף הבהמית שלנו ימות כ"א גם אנחנו נפשותינו שהם עצומיותינו האמיתי וזהו למות שם אנחנו ובעורינו:

עוד י"ל כי כ"מ שנאמר עם כ' המפ' שפי' הערב רב והם התאוננו אחרי שסביביו נשערה מאוד ע"כ כ"ז שלא הכירו עוד את ד' ולא הסתפחו עדן לנחלת יעקב אז היו נחשבי' הם כזכאין לעומת המצרים החייבים אבל עתה לעומת ישראל ה"ה כקוצים ואם גם קהל ישראל זכותם וזכות אבותיהם יעמדו להם שהשם ישאם על אברתו בארץ ציה ושממה להחיותם אבל הם הע"ר הלא אינם כדאים לעשות להם נסים ונפלאות ברעב לפדותם ממות וזהו וירב העם הוא הערב רב ויאמרו לו גווענו וכו' לפני ד' בטרם ידענו את ד' ונספחנו לקהל קדש אז היתה גוועתינו כמיתת צדיקים אבל עתה שכבר נפקחו עינינו נמות אנחנו ובעורינו כי אין אנו חשובים להחיותינו ע"י עושה נפלאות:

ולהלן בפרשתינו נאמר ותקצר נפש העם בדרך וידבר העם וכו' כי אין לחם ואין מים ונפשינו קצה בלחם הקלוקל" י"ל ג"כ כזה שהעם הוא הע"ר התאוננו אחרי שכל הדרכים בחזקת סכנה והדרך ממעט ג' דברים כאז"ל עד שעל ידי הדרך נתגשמו ביותר והגוף הרחיב הגדיל אבל נפשותיהם נתמעטו ונתקצרו ולחם אבירים שמה"ש אוכלים אותו לא יאות להם אחרי שנפשם ירדה מטה ממדרגתה הקודמת ע"י טלטולי דגברא ע"כ אמר ותקצר נפש העם בדרך שע"י הדרך נתקצר ונתמעט' נפשם וידבר העם וכו' כי אין לחם וכו' ונפשינו קצה בלחם הקלוקל כתרגומו לחמא קליא שנפשינו המגושמת אינה יכולה לסבול לחם אבירים שהוא רק נאות לדומה למה"ש: