לוח ארז החדש שלד

עמנו ואז בודאי כי טובים דודיך מיין דברי דודי' היו מתוקים ונעימים לנו בשבחן וטעמן כיין הטוב וז"ש אלה החקים ישנם בין פיקודי ד' משפטים ותורות אשר טעמם גלוי וגם חקים אשר רק חקה חקקתי וא"א רשאי להרהר אחריהם בשביל אשר נתן ד' אמצעי בינו ובין בנ"י כמ"ש אנכי עומד בין ד' ובינכם בהר סיני ביד משה ולא שמענו מפי הקב"ה בעצמו עי"כ נתהוו החקים וז"ש כאן זאת חקת התורה ע"כ ישנם חקים בתורה אשר לא נוכל לרדת לסוף דעתם אשר צוה ד' לאמר בשביל שצוה הקב"ה לאמר לנו ע"י מ"ר אמרות טהורות ולא שמענו מפי כבודו ית"ש:

שם ושרף את הפרה לעיניו את עורה ואת בשרה ואת דמה וכו' על פרשה ישרוף עפמ"ש בלו"א פרשתנו לפ' מ"ש כל מי שיש לו בית הכסא סמוך לשלחנו נקרא עשיר שהתעוררות לאדם שיהא עשיר השמח בחלקו ולא יתגאה לומר שלו יאות יותר ממה שיש לו הוא בשיזכור כי כל שלחנות מלאו קיא צואה וכל עמל אדם לפיהו מכל המאכל אשר יאכל סמוך לשלחנו צא יאמר לו א"כ אין לך שטות גדול מזה לתור אחרי יצרו בדבר אשר סופו להיות סחי ומאוס ואחרי שהפרה רומזת על התאות שהם כפרה סוררה ע"כ אמר מי שעינים לו ויראה בעיניו שסוף כל התאוות והחמדות הוא פרש צואה הוא ישרוף את הפרה בעלת התאוה עם כל נתח טוב שמושיט' לו התאוה את הכל ישרוף ויסיר מנגד עיניו והסבה היא על פרשו בשביל שרואה שסוף התאוה לבוא לכלל פרש וזבל ע"כ לעיניו הרואות את זאת ישרוף ויכלה את התאוה כי במה נחשבת היא:

שם ואסף איש טהור במסורה שבבעה"ט ואסף המצורע (מ"ב ה') ואסף נדחי ישראל עפמ"ש ז"ל אין בן דוד בא אלא בדור שכלו זכאי או כלו חייב וי"ל הטעם לזה כמ"ש חיבור עצבי' אפרים הנח לו ע"כ כ"ז שישראל באגודה א' הן לטוב הן לרע ח"ו בכ"ז כל זמן שישראל חברים והשלום שוכן בתוכם בזכות זה יגאלו אף שאינם כדאי מפני רוע מעלליהם כמ"ש גדול השלום שכיון שאין פירוד ביניהם קיבוציהם יצילם וז"ש ואסף איש טהור בין שאסיפתם וקיבוצם בטהרה ובקדושה ובין שיהי' ח"ו להיפך ואסף המצורע שאסיפתם לרעה וצרעת המינות נדבקה בם שהם כלם חייבים בכל אופן ואסף הקב"ה את נדחי ישראל:

עוד י"ל עפמ"ש בספורנו ריש פרשתינו שהנטיי' אל הקצוות הוא טוב ומטהר לחוטאי' אמנם מגונה ורע ומטמא כל לב טהור כאז"ל שנזיר נקרא חוטא על שציער א"ע מן היין ואחרי שאפר הפרה הוא רומז על מי שהולך בדרך הקיצונה שהוא משבית ומבטל לגמרי את כל תאותיו וירמוז הכתוב שלאיש טהור לא נכון לעשות וז"ש אם יאסוף איש טהור שהוא טהור גברא את אפר הפרה שיכלה לגמרי את תאות בשרו שיפרוש א"ע מכל מחמדי תבל ויתבודד וילך חוץ למחנה לפרוש מן הציבור למען לא יתאוו למטעמיהם אז חטאת הוא לא לצדקה יחשב לו כ"א לחטאת כמו הנזיר שנקרא חוטא כ"א והיתה למשמרת למי נדה האסיפת אפר הפרה וביטול התאו' לא יאות רק למי שהי' טמא כנדה ובא במים חיים וטהר לו הוא למשמרת להשמר שלא יחזור לסורו רע אם יפרוש לדרך הקיצונה אבל לאיש טהור חטאת הוא לעשות כן והוסיפה המסור' רק ואסף המצורע ואסף נדחי ישראל למצורעי' שהוציאו שם רע על התוה"ק והם הנדחי ישראל להם יאה האסיפה הלזו אבל לא האיש הטהור:

שם כל הנוגע במת בנפש האדם וכו' עפמ"ש להלן בפרשתינו ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי ובמסור' שבבעה"ט ולא הורק מכלי אל כלי עפמ"ש לעיל פרשת שלח שהאדם צריך לשוות נגד עיניו תמיד פחיתת הגוף למעלת הנשמה ורק בהזכר שניהם יחדיו יכון דרכו והנה כמו שדז"ל שד"ת נמשלו למים שמה מים הולכי' ממקום גבוה למקום נמוך כ"כ י"ל שהנשמה בת אל חי מגבהי מרומים ג"כ תכונה בשם מים כי ממקום