לוח ארז החדש שלב

עון כהנתכם ות"א תסלחון כי אם זר יקרב אל העבודה אשר לא כדת שתים רעות עושה הא' שעובר על מצות השם שאמר וזר לא יקרב ועוד שהוא פוגם בכבוד הכהנים באמרו שכמוהם כמוהו אף שאינו מזרע אהרן בכ"ז לא נגרע גם הוא מערכם ואז"ל עבירות שבין אדם לחבירו אין יוכ"פ מכפר עד שירצה את חבירו ופי' הריא"ף שאף העבירות שבין אדם למקום לא לא יתכפרו כ"ז שיש עליו עבירות שבין אדם לחבירו ולפי"ז ביד הכהנים תלוי כפרת הזר הקרב לעבודה והוא שע"י שימחלו הם על כבודם ואין כאן עוד עביר' שבין אדם לחבירו אז גם ד' הטוב יכפר בעד העביר' שבין אדם למקום וז"ש ואתה ובניך תוכלו לישא ולגרום סליחה וכפרה על עון המקדש שחטא זר הקרב ע"י שאתה ובניך תשאו ותסלחו את עון כהנתכם מה שפגם הזר בכבודכם ועי"כ סר עונו שבין אדם לחבירו וחטאתו יכופר אף מה שבין אדם למקום:

שם ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי וכו' לך נתתים למשחה לך ולבניך לחק עולם כי המתנות שניתנו לכהנים אשר אין להם חלק ונחלה בארץ מהם היתה פרנסתם ומקור חייהם אשר בלעדם לא יוכלו להחיות את נפשם אבל הכהן הגדול מאחיו שגדלוהו משל אחיו וצריך שיהי' גדול בחכמה וגם בעושר כאז"ל לו לא היו המתנות למען יהי' לו מזונא רויחא כי לא הי' צריך להם ורק לכבוד ולגדולה נטל חלק בראש ואז"ל חק לישנא דמזוני שנא' הטריפני לחם חקי וז"ש לך הכה"ג נתתים לא להחיות את נפשך כ"א רק למשחה ולגדולה אבל לבניך. אחריך שלא יהי' להם במה להתפרנס להם אני נותן את מתנות כהונה לחק עולם למען יהי' להם חק מזונות עד עולם:

שם אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה וכו' דמרומז בזה למאי דנחלקו ר"א וחכמים ספ"ק דבכורות אי בבכור בהמה טמאה אם הפריש ונאבד אם חייב באחריותו וקיי"ל כחכמים דאינו חייב נמצא דלפעמי' בבכור אדם צריך לפדות ולהפריש שני פעמים דהיינו אם נאבד הראשון שחייב באחריות אבל בבהמה טמאה שא"ח באחריות אינו פודה בשום פעם רק פעם א' וז"ש אך פדה תפדה שלפעמים צריך אתה לפדות פדיון אחר פדיון בבכור אדם אבל בבהמה טמאה תפדה רק פעם א' ומדוקדק שבבכור אדם כפל לומר פדה תפדה ובבהמה טמאה ל"א רק פ"א תפדה והוא רמז נכון:

פרשת חקת זאת חקת התורה אשר צוה ד' לאמר יש לרמז עפמ"ש אל תהיו כסוס כפרד אין הבין כי התורה נדרשת בפרד"ס פשט רומז דרוש סוד וכ' ז"ל שמי שאינו מאמין בסודי התורה עונשו שסופו לא יבין אף גם את פשטי התוה"ק וז"ש אל תהיו כסוס כפר"ד שרק שלש אלה פשט רמז ודרוש תעשו להאמין בהם אבל אות הסמך הרומז לסוד אל תסמכו בו אז סופו יהי' אין הבין אף פשוטו של מקרא כן ראיתי מפרשים וי"ל בזה מ"ש במשנה דאבות "א' שוגג וא' מזיד בחילול השם" ותמהו האיך שייך שוגג בחה"ש ולהנ"ל י"ל אחרי שעיקר יסוד הסודות ומחשבותיה' להוציא יקר שמותיו הקדושים ית' מעמקי המאורי' ויראי ד' הבאים בסוד ד' מחזיקי' את השמות האלו בקדושה וטהרה כמחוייב לשמותיו הקדושים אבל מי שאינו מאמין בסוד ואומר בלבו שהשמות האלו אין בהם קדושה ומחלל אותם בזה שמוציאם מקדש לחול וזהו מחלל שם שמים "בסתר" כלומר הש"ש אשר בסתרי תורה מקורם הטהור הוא מחלל אותם באמרו שאינם ח"ו קדוש לד' נפרעי' ממנו בגלוי שאף הנגלות לנו ולבנינו לא יבין לאשורם ע"ד אל תהיו כפרד הנ"ל והנה יש שאינו מאמין בהם ובשמותיהם בשביל שלא בא עדיין בשערי הנסתרות ואין במוחו וכחו לשדד עמקי שושן סודות ויש שכבר ראה מאורי הסודות ובכ"ז לא יתן אמון בהם וזהו א' שוגג וא' מזיד בין ביודעים בין בלא יודעים עכ"פ נקרא מחלל ש"ש בסתר כנ"ל ועונשו כנ"ל ובאוה"י פי' אשר צוה ד' לאמר הם הדברים שנגלה טעמם