לוח ארז החדש שכט

מלידה ומבטן לנקום את נקמתינו ולריב את ריבינו המה בעוכרינו ולא בנו האשם שיש לנו עהרבעפעהל במדה מרובה עד שעל כרחינו צריכים אנו לעמוד נגד הפוגמים בכבודינו אבל כבר אמר התנא הוי עז כנמר וכו' לעשות רצון אביך שבשמים ופי' הב"י שמדת העזות אף שהיא רעה עד מאוד ישתמש בה לצורך קדושה לכלות רשע ולהתם פשע ולעמוד בעזות נגד מורדי אור ע"כ הוא מרמז ביום הח' עצרת תהי' לכם שתהיו בכנסי' א' כנ"ל וגם עצרת שתעצרו ברוחכם מבלי לכעוס ולנקום אם בדעתכם שפוגמים בכבודכם המדומה ושלא תאמר שא"א להפך את טבע האדם ולהעביר על מדותיו והוא מלאכה גדולה וכבידה שאין ביכלתם לעשותה לז"א כל מלאכת עבודה לא תעשו אין כאן עבודה קשה שבמקדש להפך את טבעכם כ"א רק חכמה ואינה מלאכה כי אינו מבקש שתכבו לגמרי את האש הבוער בקרבכם כ"א רק אותה אני מבקש שלא תקריבו אש זרה לפני ד' כ"א תקדשו אותו שתשמשו באותו האש לעשותו שלהבת יה וזהו והקרבתם אשה ריח ניחוח לד' שתשמשו באש ההוא לעבודת הקדש ע"ד הוי עז כנמר:

שם קח את המחתה וכו' והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם וכו' ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל וכו' ויכפר על העם צ"ל שהרי משה צווהו ב' דברים קח את המחתה והשני וכפר עליהם והול"ל כאשר דבר משה לאחר שעשה שני ציוויו שלקח את המחתה וגם כפר עליהם ולמה הפסיק ואמר כאשר דבר משה רק על לקיחת המחתה ולא על כפרתו עליהם וי"ל עפמ"ד ב"ק ס' אין פורענות באה לעולם אלא בשביל הרשעים ואינה מתחלת אלא מן הצדיקי' שנאמר ונאכל גדיש שכבר נאכל עיי"ש והטעם י"ל כמ"ש צדיק נתפס בעוון הדור שהיה לו להוכיח את הרשעים ע"כ הוא נענש תחלה ע"כ אמר מ"ר קח את המחתה וכו' וכפר על העדה המה הגדולים כמ"ש ז"ל עדה זו סנהדרין שהם צריכים כפרה תחלה כי החל הנגף ואין הפורענות מתחיל אלא בצדיקים אבל אהרן חשב שזה אינו רק בצדיקים גדולים הם נתפסים אבל הבינינים אינם אחראי' וערבאין לפרוע מנהון כי דבריהם אחרי שאינם ברום המעלה כ"כ אינם נשמעים והוא חשב א"ע ובני דורו רק כבינינים כמ"ש לעולם יראה אדם א"ע כאלו חציו זכאי ע"כ אמר ויקח אהרן כאשר דבר משה בלקיחת המחתה קיים את דברו אבל לענין הכפרה אמר החל הנגף "בעם" הם הפחותים בהם תתחיל הפורענות ע"כ ויכפר על העם לא כמו שאמר מ"ר על העדה והטעם ויעמוד בין המתים והחיים כי הרשעים בחייהם קרויים מתים והצדיקים נקראים חיים כמ"ש בן איש חי רב פעלים ואהרן חשב א"ע ובני גילו כבינינים וזהו ויעמוד בין החיים הם הצדיקים הגמורים ובין המתים הם הרשעים ולא שתתחיל בהם הפורענות כצדיקים גמורים:

עוד י"ל כי אז"ל כיון שניתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע ואין עוד ביד הקב"ה לעכב וז"ש כי יצא הנגף מלפני ד' כבר יצא כביכול מרשותו וכחו בעת אשר כבר החל הנגף וניתן לו רשות וי"ל הטעם שהמשחית אינו מבחין אחרי שאז"ל שהמלאכים אינם יודעים מחשבות בנ"א ע"כ המה סוברים שאף מי שנראה לפנים כצדיק אולי מחשבות לבו שאינם יודעים אותם רעים וחטאים רק השם היודע מחשבות איש הוא מבחין בין צדיק לרשע אבל אחרי שהנראה כצדיק עכ"פ טוב הוא מרשע העובר בפרהסיא כדאי הוא שיגין עליו מה שהוא עכ"פ בגלוי הוא תם וישר אף שאפשר שאין תוכו כברו וי"ל שע"כ הקטרת שנותנים בו חלבנה שריח רע מכפר לרמז אף שאולי גם הנראה כצדיק אין תוכו כברו מ"מ טוב הוא מחלבנה וז"ש ויתן הקטרת ויכפר על העם ויעמוד בין החיים הם הצדיקים שנקראים חיים ובין המתים שהם הרשעים אשר בחייהם קרויים מתים וע"י הקטרת שיש בו חלבנה הופרש והבדיל בין החיים והמתים כנ"ל. וי"ל בזה משאז"ל "כשעלה מ"ר למרום אמרו מה לילוד אשה בינינו ולבסוף עסק לו מה"מ רז זה דקטרת מכפר, כי מ"ר אף שהי' גדול ורם ומבחר האנשים בכ"ז נגד המלאכים