לוח ארז החדש שכג

שם בקר ויודע ד' את אשר לו וכו' עפמ"ש ויהיו ידיו אמונה עד בא השמש ופירשתי שבעוה"ז אין אנו רואים את כבוד ד' בעיני בשר אשר לנו כ"א העיקר הוא האמונה להאמין בד' אבל לע"ל וראה כל בשר ותחזינה עינינו בעת בוא השמש לזרוח לנו אור יקרות וקפאון וזהו בקר בעת אשר תזרח השמש לא עבות אז לא נצטרך להסתפק באמונה כ"א ד' יודע ויודיע לבני אדם אשר לו המה יבואו לידי ברירה עד שכאו"א יראה עליו באצבע והנה הקדושים הפורשים א"ע לגמרי מחיי עוה"ז יראם הקב"ה כי לא טוב עשו בעמיו לסגף א"ע ולעכור שארם כ"א ואת הקדוש כזה שלא עשה כלום להנאתו ולטובתו אותו יקריב אליו אל עצמו ובשרו שגם את גופו הי' לו לזכור לטובה אבל אותם בנ"א שעשו להיפך שכל שבתם ומנגינתם לא הי' רק לצורך גופם ובשרם אבל אין אלקים נגד עיניהם יהפוך ד' להם רוח נכון ולב חדש שיפנו קדימה נגד ד' פניהם וזהו ואת אשר יבחר "בו" כלומר שבחר רק בו בעצמו ובגופו את זה יקריב אליו אל הקב"ה שישא עיניו גם אל הקב"ה וזהו ואת הקדוש ופרוש ולא זכר א"ע ובשרו יקריב אליו אל עצמו ובשרו ואת אשר יבחר רק בו ובעצמו יקריב אליו אל הקב"ה:

עוד י"ל בשנדקדק שמתחלה אמר והקריב אליו בעבר וסיים בעתיד יקריב אליו ונ' שטענ' קרח ועדתו הלא היתה על שניטלה העבודה מהבכורים שהיתה בחזקתן וניתנה ללוים עיין רמב"ן ומה שעשה ה' דין י"ל דהטע' אחרי שהבכורים היו בסכנת מות ביום הכות ד' את כל בכורי מצרים ותמיד סכנה זו מרחפת עליהן ע"כ לא היתה עבודתן עבודה תמה שלימה ורצויי' רק לש"ש כ"א עבדו את עבודתם או מיראה שלא תאונה עליהם רעות מכת הבכורות או שיעבדו עכ"פ להודות לד' אשר פדם ממות שהי' מעותד לבוא אליהם ובין כך ובין כך אין זו עבודה הרצויי' לפני השם שלא תהי' מחמת יראה או תודה כ"א רק לעשות רצונו בלי תערובת מחשבה אחרת ע"כ בחר בשבט לוי שהם לא היו אסירי תודה וגם מורה לא עלה על ראשם כ"א עבודתם תהי' זכה וברורה בלי שום תערובת פנוי' אחרת אשר לא תרצה וז"ש בקר ויודע ד' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו כלומר ע"ע בעבר עבדוה הבכורים ואף שמחשבתם היתה גם עם הקדוש ב"ה מ"מ הצטרף בזה גם מחשב' לצורך עצמו או יראה או תודה וזהו את אשר לו לעצמו ועם הקדוש שני המחשבות התערבו יחד זהו אשר הקריב אליו עד עתה אבל מכאן ולהלן בחרתי בלוי' שלא יעבדו בשיתוף מחשבות הנ"ל כ"א את אשר יבחר רק בו בהק"ב ולא תהי' לו שום פנוי' אחרת רק לעבוד אותו ית"ש ולא ממורא או תודה זהו שיקריב אליו לעתיד. וז"ש פ' במדבר "ואני הנה לקחתי את הלוים תחת כל בכור וכו' והיו לי הלוים" הכונה כנ"ל שע"כ בחרתי בלוי' שהם יהיו לי רק לשמי ולא לשם ד"א וסיים כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור מאדם ועד בהמה כדז"ל אדם הדומה לבהמה ואחרי שהבכורים הי' להם מורא ממכת בכורות ע"כ גם בכ"א הדומי' לבהמה הקדישו א"ע לעבודה מחמת יראה וזהו מאדם ועד בהמה הקדשתי אותם לי אבל רצון השי"ת שלי יהיו רק לי לשמי לבדי ולא ממורא או מתודה נאם ד':

עוד י"ל עפמ"ש בשם כוזרי ור"ן שע"כ לא הצריכה התורה לכתוב שכר הרוחני שיזכו בה בעוה"ב כי הנבואה המצוי' בינינו תוכיח שאם כבר בהיות הנפש קשורה בגוף תזכה בדביקות הרוחני העליון עאכו"כ שתזכה לזה אחרי הפרדה מגוף העכור אשר עומד כמחיצה המפסקת בינה לבין השכינה עיי' מלאה קטרת בדרוש לשמע אות ו' ולפי"ז י"ל שז"ש "וגם בך יאמינו לעולם" כלומר שעל ידך שרואים ישראל שפא"פ אדבר עמך בעודך בחיים חייתך ק"ו לאח"מ ע"כ ע"י נביאתך יאמינו ויתחזקו באמונתם שהאדם חי לעולם וזוכה לראות פני השכינה ואז"ל האומר אין תחה"מ מן התורה אין לו חלק לעוה"ב ולפי"ז יטעמו ד' האומרים עדת