לוח ארז החדש שכב

כבר ידעון מה לעשות בכ"ז החיוב כתבם על לוח לבך ובלו"א תרומה פי' מ"ש ד' עוז לעמו יתן שהעוז והגבורה המה רק אמצעים להגיע על ידם לתכלית המבוקש ולא התכלית בעצמו ובזה טעה קרח כיון שהתורה נקראת עוז שע"י ובאמצעותה יגיע לכלל מעשה כמ"ש שהלימוד מביא לידי מעשה ואחרי שישראל בעת ההיא לדעתו כבר הגיעו לתכלית אין מן הצורך לרב ומורה להורותם וזהו שפשע ונפשע ע"י שהתורה נקראת עוז אבל עוד בזאת טעה שאם גם כבר כלנו יודעים את התורה מ"מ צריכים אנו לרעיי' מהימנא למען ישאר כן לנצח ולא ירופפו עמודי התורה בימים הבאים ולמען לא תמוש התורה מפי צאצאינו צריכים אנו בכל עת למורה לצדקה אשר יעמוד על המשמר למחות בעים רוחו נגד פורצי פרץ וכמו שאם מעמידים בנין חזק ומשוכלל אשר עומד על תלו עושים עוד בריחים ודלתים לחזק אותו כ"כ משה ואהרן אף בדור דעה ההוא היו דומים לבריחים להבריח משערי התורה כל המתקוממים עליה:

שם רב לכם כי כל העדה כלם קדושים עפמ"ש ז"ל כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל ואחרי שכל גדולתו מקורה מקדושת ישראל א"כ אין לו להתנשא עליהם אחרי שהם עמוד התווך אשר משה ואהרן נשענים עליהם וזהו רב לכם רק אז אתם רב וגדול כי כמו אם כל העדה קדושים א"כ מדוע תתנשאו:

שם קרואי מועד ע"ד צחות י"ל עפמ"ד בש"ע או"ח סי' קל"ו דבשבת ויו"ט קורים לתורה הנשיאים ופרנסי העדה ובפרט ביו"ט המנהג לקרות רק היותר חשובים וז"ש קרואי מועד הנקראים לתורה ביום מועד. עוד י"ל עפמ"ש דור דור ודורשיו כי לכל עת ועונה כפי הצטרכות האומה לפי מעמדה יש לה ראשים ומנהיגים לפי ערכה כמו שאומרים יעדע צייט האט איהרען מאן ע"כ שלא תאמר שלא היו אנשי השם רק בדור שאינו רבתי בדעות אבל בדור דעה שבמדבר לא היו ראויי' לאיצטלא ע"כ אמר קרואי מועד ותרגום אונקלס מערעי זימנא שגם לפי הזמן הנאורה הם היו ראויים לנשיאים:

שם בדמש"א הביא פליאה כששמע ד"ה כי כל העדה כלם קדושים אמר ארוממך ד' כי דליתני הכוונה כפשוט אחרי ששמע ד"ה שמעלתם שכלם קדושים הביאה אותם לידי מחלוקה ואיבוד נפשות אמר ארוממך כי דליתני ורוממתני אבל הגדולה לא הביאני לידי גאות ולא היתה הגבהתי השפלתי:

שם וישמע משה ויפול על פניו ודז"ל מלמד שחשדוהו באשת איש א"ל עפמ"ש בתפארת ישראל במשנה דסוף קידושין שמ"ר ע"ה צורת פניו ומראיתו ענתה בו שהוא רוע המזג ובעל תאונה אלא שהוא בצדקתו כבש את יצרו עיי"ש ולפי"ז שזה שמ"ר נחשד בעיניהם כרועה זונות ח"ו הוא בשביל שהכרת פניו ענתה בו ומראה פניו דומים לאיש הדמים וזהו וישמע ויבין משה מדעתו שמה שנפל בעיני ישראל לחשדו לבעל עבירה ח"ו הסיבה היתה על חפניו' על שתואר פניו ענתה בו לרעה והוא שינה אותו לטובה:

שם כי כל העדה כלם קדושים וכו' עפמ"ש בלו"א הברכה לפרש אשר קדש ידיד מבטן וכו' ותוכן דברי שמי שכלו קדוש לד' ואין לו שום תאוה לא יאות לו שכר אבל בכ"ז לא יקופח שכרו אחרי שכלו קדש ממילא יבוא על שכרו ליהנות מזיו השכינה כי הוא שב אל מקורו ומחצבתו ואחרי שאז"ל כ"מ שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה ע"כ טען קרח שאינהו עדיפים מיני' כי כל העדה כלם קדושים כלומר יש להם יצר סוכן וצריכים לגדרים וסייגים עד שיבואו לכלל קדושה שבתוכם ובקרבם יהי' ד' אבל אתם בגדר מלאכים אשר אינכם צריכים לגדר וא"כ מדוע תתנשאו וע"ז השיב להם מ"ר נהי דא"צ לכבוש תאותו מ"מ שלו גדול משלהם כי ואת הקדוש והקריב אליו מי שהוא קדוש כ"כ א"צ לשכר אלא מעצמו ישוב הקדוש אל מקור מחצבתו: