לוח ארז החדש שכ

ונסלח לו לכהן עצמו על חטאותיו אח"כ יוכל לכפר על אחרים:

שם ונסלח לכל עדת בנ"י ולגר וכו' עפמ"ש רמב"ן והזכיר לגר כי הגרים בחטא הזה כלומר בע"ז דבי' משתעי קרא מוכשלי' תמיד ומכשילים את ישראל וכיון שאז"ל המחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה לכאורה לא יסלח לגר המחטיא את הרבים אחרי שאין מספיקים בידו לעשות תשובה ובלא תשובה הלא כל האומר הקב"ה וותרן הוא וכו' אלא די"ל דהא דאין מספיקים הנ"מ בחוטא במזיד אבל בחוטא רק בשוגג דלא חמיר כולי האי מספיקי' לעשות תשובה וז"ש ונסלח לכל עדת בנ"י וגם לגר המחטיא אותם והטעם כי לכל העם בשגגה ומספיקים בידו לעשות תשובה:

שם והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את ד' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה כי דבר ד' בזה ואת מצותי הפר הכרת תכרת הנפש ההיא עוונה בה כי בכל חטא אשר יחטא האדם הנפש היא החושבת מחשבת פגול והגוף הוא המוציא את המחשבה הרעה מן הכח אל הפועל ע"כ מן הראוי הי' שיענשו שניהם יחדיו הגוף והנפש חלק כחלק יאכלו פרי חטאתם וראינו שאינו כן שהעפר ישוב אל הארץ שם נרקב ונבלה ורק הרוח ישוב אל האלקים לקבל דינו ואף שאז"ל שהקב"ה מרכיב את הגוף עם הנשמה בכ"ז אם נשפוט לפי ראות עינינו א"א להגוף הנבלה והנעשה כעש להיות עוד נידון כי במה נחשב הוא אחרי אכלוהו רמה ותולעה אבל באמת אין זה מן הזרות גם אם נאמר שרק הנשמה נידונית והגוף יצא נקי אחרי שעיקר העונש על חטא לא בשביל החטא בעצמו רק על אשר מאן לשמור פקודי וציווי השם והמרה כנגדו וכ"ז שייך בנפש אשר לה דעה בינה והשכל לקרב או לרחק להשמאיל או להיימין אבל הגוף אשר בעצמותו אין לו רצון לבחור רק הוא שליח הנפש ועושה רק מעשה קוף בעלמא פטור הוא מן הדין מכל עונש אחרי שהוא מוכרח במעשיו לקיים רצון שולחו היא הנשמה וז"ש והנפש אשר תעשה ביד רמה אם אמנם שהנפש לא תעשה מאומה בעצמה רק ע"י היד כלי המעשה וכ"כ המפ' שהגוף הוא אזרח ותושב בארץ כי ממנה לוקח והנשמה היא רק כגר כהדין אכסנאי ע"כ אחרי שהאזרח והגר הגוף והנשמה שניהם יחדיו עושים העבירה היו שניהם ראוים לעונש מ"מ אחרי (כי דבר ד' בזה ואת מצותי הפר) את ד' הוא מגדף ות"א מרגיז שעיקר החטא יענש עבור שהכעיס את בוראו במחשבתו הרעה שלא לקיים פיקודיו ע"כ רק ונכרתה הנפש לבדה מקרב עמה ולא הגוף כי דבר ד' בזה ואת מצותו הפר מי שהפר מצותו ית"ש לא ידון בשביל גוף המעשה רק בשביל בזיונו את דבר ד' ואחרי שרק הנפש בזתה כי לה דעת ותבונה ולא לגוף ע"כ רק היא תכרת ולא הגוף כי עוונה רק בה בנפש ולא בגוף שאין לו רצון:

שם ויהיו בנ"י במדבר (עיין או"ה וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת וי"ל שמה שהרהיב בנפשו עוז לחלל ש"ק הוא עפמשה"ק תוס' פסחים מ"ה א"א הואיל בטלת כל מלאכת שבת דנימא הואיל ואי מיקלע חולי שיש בו סכנה שמותר לחלל שבת עבורו ותירצו דחשיב"ס לא שכיח ול"א הואיל במידי דלא שכיח ולפי"ז במדבר מקום נחש שרף וצפעוני אשר ישכו בלא לחש וכפסע בינם ובין המות היה בכל פסיעה ופסיעה בוודאי שכיח ושכיח חולי שי"ב סכנה והואמרים הואיל כקו' תוס' ובטלה מלאכת שבת וזהו ויהיו בנ"י במדבר מקום אשר שכיחא סכנה ע"כ התיר לעצמו לחלל שבת משום הואיל אלא דלפי"ז יק' למה דנוהו באמת למיתה הלא הי' לו היתר הנ"ל אבל כיון שהקב"ה הלך לפניהם בעמוד ענן והשווה לפניהם את הדרך כמ"ש המוליכך בדרך והוא שם מדבר לערבה לא הי' מקום סכנה ובע"כ אחרי שהוא בכ"ז חשבה למקום סכנה לא האמין בד' ולא בטח בו ובנסיו ובנפלאותיו ע"כ כפר בעיקר מעיקרי האמונה וחייב ע"ז שכפר בעיקר ויסוד הדת וז"ש כי לא פורש מה יעשה לו והק' רש"י הלא ידעו שמחלל שבת בסקילה ולהנ"ל ניחא שלא