לוח ארז החדש לב

בת שמתחלה צריך אתה לשמוע בקול ד' ולעשות כמצוותו ואח"כ וראי יהיו עיניך רואות את מוריך:

וי"ל בזה מ"ש פ' בשלח ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם ויורהו ד' עץ וישלך אל דמים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט, כי תו"הק נמשלה למים כמ"ש הוי כל צמא לכו למים וכ"ז שאין אנו מבינים טעמי המצוות הם כטפל בלי מלח ולא ינעמו לנו ומה ולא יכלו לשתות מים מבאר התורה כי מרים הם ויורהו ד' עץ הוא העץ החיים למחזיקים בפועל ובמעשה המצות ע"כ וימתקו המים כי שכל טוב לכל עושיהם כנ"ל וימתקו מדבש ונופת צופים שם שם לו "חק ומשפט" מה שמתחלה קודם שהחזיקו במעשה המצות כחק בלי סבה וטעם נעשה אח"כ כמשפט ברור אשר השכל מסכים עליהם:

ואברכה ואגדלה שמך והיה ברכה במסורה שבבע"הנטו והיה תמים והיה נכון לבקר – עלה אלי ההרה והיה שם והיה לי לאבא עפמ"ש בלוח ארז לפרש מדרז"ל עד שלא ניתנה תורה היו העליונים למעלה והתחתונים למטה לאחר שניתנה תורה ירדו העליונים למטה והתחתונים למעלה ואני ארד תחלה שנאמר וירד ד' על הר סיני ותוכן דברי שמתחלה קודם מתן תורה אנשים רמי המעלה וגובה הקומה לא יוכלו לרדת ממדרגתם ללמד לבני אדם העומדים הרחק מאוד ממדרגתם הרמה אבל התורה לימדה אותנו כמו שהקב"ה רם על כל רמים הוריד את עצמו על הר סיני ללמד לעמו תורה מצוות כן בני ישראל אם גם כגובה ארזים גבהו וכמלאך ד' צבאות הוא בכל זה ישפיל את עצמו להשפיע על בני אדם עיי"ש באריכות וז"ש ואגדלה שמך אף שתהי' רם ונשא וגבה מאוד לא בשביל זה תפסוק השפעתך על בני ישראל דורך כ"א בכל זמן והיה ברכה תהי' נכון ומזומן להשפיע מלימודך לקטני הערך, וזהו ג"כ והיה תמים אף שתהי' תמים בתכלית השלימות בכ"ז תהי' נכון ומזומן להוריק ברכת לימודך אף למתחילים בחכמה וזהו לבקר אשר רק התחילה לזרוח עליהם שמש החכמה והמרחק רב בינך וביניהם ובכ"ז תהי' נכון ומוכן להם וממי אתה למד מסיני שהקב"ה ירד תחלה כנ"ל ע"כ הוסיף עלה אלי ההרה והיה שם שמשם תצא תורה זו לישראל להשפיל את עצמו אל התלמוד. והנה האב לבנו אף שהאב הוא בתכלית השלימות בכ"ז ללמד את בנו במה נחשב הוא מוריד א"ע ללמדו דעה בינה והשכל כ"כ אף אתה היה לו לאב שלו לצורכו להגדיל תורה ללמד תועים בינה תהי' במדרגת אב שאין מעלתו נחשבת כלום לגבי בנו:

ואברכה מברכיך ומקללך אאור. מה שנתקשו המפ' ז"ל מדוע בברכה נקיט לשון רבים ובקללה בלשון יחיד י"ל ע"ד הפשוט כי כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו ורמזו לזה קול המון כקול שדי ע"כ אם רבים מברכי' את האדם ורוחם נוחה הימנו בוודאי ראוי הוא להתברך כי רוח המקום ג"כ נוחה הימנו אף שאיזו יחידים יקללוהו כלא ואפס חשבו כי הלך אחרי רוב ובקללה הוא להיפך אם רבים מקללים את האדם ראוי הוא לקללה אף שיחידים יוצאי' מן הכלל ומברכי' אותו ע"כ אמר רק אז אברך את המברכי' אם ברבים יהיו עמך לברכך ורוח המקום נוחה ממך אבל בקללה הוא להיפך אם רבים יקללוך אז בוודאי מעשיך ריחקוך ואין רוח המקום נוחה ממך אז לא אקללם כי בדין ובצדק קללוך על רוע מעלליך אבל אם רבים יברכו אותך יהללוך וישבחוך ורוח המקום נוחה ממך רק איזו יחידים יצאו מן הכלל לקלל אז אאור אותם כי רק הרעים היחידים קללוך אבל יברכוך טובים ואפשר ע"ז מסיים ונברכו בך כל משפחות האדמה כלומר רק אז מקללך היחיד אאור אם הוא לבדו יקללך אבל כל משפחות האדמה יברכוך ויתברכו עי"כ כי אברכה מברכיך:

אמרי נא אחותי את, בכ"ס הביא מדרש פליאה מכאן ששוחטין לחולה בשבת עפ"ד בקדש נ"ל כפשוטו עפ"י מה שהקשו הראשונים מדוע נעבור ע"י שחיטה על איסור סקילה דשבת הלא מוטב שנאכילנו נבילה ואין כאן אלא לאו ותי' דבנבילה עובר על אכילת כל כזית משא"כ בשחיטה אינו עובר אלא פעם א' בשעת שחיטה ולפי"ז כיון דאברהם ירא פן יהרגו אותו אף דיעברו על איסור רציחה החמור מ"מ טוב להם שיחיו אותו ותהי' אשת איש ויעברו על כל ביאה וביאה אלמא דנוח לעבור פעם אחת על איסור חמור מלעבור פעמים רבות אף על איסור הקל ממנו ע"כ שוחטין בשבת אף דעוברי' פ"א אאיסור סקילה ולא נאכיל נבילות: