לוח ארז החדש שטו

ואבן התורה הנעשית לו סם המות המה יקצצו פתילי חייו אבל עם הארץ שלא למד מעולם ואין לו אבן התורה ע"כ ירגמו אותו רק באבן אחת ואחרי שדור המדבר הי' דור דעה שלמדו תורה ע"כ אמרו לרגום אותם באבנים בשני האבנים הנ"ל ונתן טעם לזה כי כבוד ד' נראה אל כל עדת בני ישראל שכלם ראו באור תורה והיו גדולים בתורה ובחכמה ועי"כ באבנים האלו אמרו לרגום:

שם ועתה יגדל נא כח ד' כאשר דברת לאמר ע"ד שאז"ל איזו גבור הכובש את יצרו ע"כ אם הקב"ה יכבוש את כעסו יוסיף על גבורתו וזהו ועתה אם תשא חטאתם יראו הבריות שיגדל כח ד' שאתה גבור הכובש יצרו ומי שאינו כעסן בטבע לא ניכר גבורתו אם אינו כועס כי כך הוא טבעו ורק מי שטבעו הוא כעסן ובכ"ז הוא כובשו זהו הגבור האמיתי ע"כ נאמר וידבר ד' אל משה לאמר שמתחלה הוא כועס על עוברי רצונו ומדבר בלשון קשה ולבסוף הוא כובש את כעסו ואומר באמיר' רכה ע"כ אחרי שאמר יגדל כח אד' שתקרא גבור באמת בכובשך את כעסך סיים כאשר דברת לאמר שתחלתך קשה וסופך רך לרצות כנ"ל:

שם סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך ויאמר ד' סלחתי כדבריך ואולם חי אני וימלא וכו' כי משה רבינו התפלל שהשי"ת יסלח לעונם עבור רב חסדו וגודל רחמיו ולא למענו יעש בשביל כבוד שמו ית' כ"א רק לגודל חסדו וטובו וע"ז השיב לו הקב"ה לא רק בעבור זה אני מוחל וסולח כ"א סלחתי כדברך שאמרת פן יאמרו מבלתי יכולת ע"כ למעני אעשה עבור כבוד שמי שלא יחולל והוסיף ואולם חי אני רק אז נקראתי בשם חי העולמים אם ימלא כבוד ד' את כל הארץ ע"כ למען כבודי שלא יחולל אסלח לאשר אשאיר:

עוד י"ל עפמ"ש באוה"ח שגם משה רבינו פגם בכבודו ית"ש במה שאמר מבלתי יכולת ד' ואף שלא אמר כן מפי עצמו רק שהגוים יאמרו כן מ"מ הלא גם השומע ברכת השם חייב לקרוע ע"כ אמר ועתה יגדל ואין ועתה אלא תשובה עיי"ש והנה אחרי שחטאו הי' במסירת נפש לטובת ישראל כמ"ש ג"כ מחני מספרך והוי עבירה לשמה בודאי הקב"ה מחל לו ונתרצה לו בלב שלם ע"כ אמר סלחתי כדבריך כמו שאני סולח ומוחל לדבריך בנפש חפיצה כן אני סולח גם לישראל:

שם ויאמרו כל העדה לרגום אותם עפמ"ש וינחם ד' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו ופי' המפ' מי שכועס על חבירו כדי שלא יבא לכלל מעשה מוציא מפיו דברי נרגן כמתלהמי' ועי"ז שככה חמתו וזהו וינחם ד' על הרעה ע"י שדיבר דברים קשים עי"כ לא בא לכלל מעשה וכ"פ ביבין שמועה מ"ש גבי יוסף ולא יכלו דברו לשלום שלא יכלו לדבר עמו דברים קשין כגידין שעי"כ יבואו לתכלית השלום כ"כ נוכל לומר על דור דיעה כדי שלא יבואו ח"ו לרגום אותם בכעסם ומריים ע"כ השכילו ודברו דברי חירופין וגידופין ביטויי' סמדקורת חרב ועי"ז שככה חמתם וזהו ויאמרו כל העדה רק בפיהם להשקיט אפם וחמתם בערה בם אמרו לרגום אותם ומזה שאף בעת כעס וחימה נחה עליהם רוח חכמה ודעת להשקיט אפם ע"י דיבורם הקשה נראה כבוד ד' שישראל עם קדושו ניכרים בכעסם שלא שלחו בעוולתה ידיהם וזהו מופת חותך שכבוד ד' נראה באוהל מועד אל כל בנ"י וע"י שכבוד ד' חופף עליהם ידעו לעצור כח להרגיע אפם ע"י דיבורם הקשה:

שם סלח נא לעון וכו' וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים וכו' ובמסור' שבבעה"ט כגודל זרועך הותר בני תמותה עפמ"ש המפ' מ"ש משוך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם שזהו הקנאה היותר גדולה שהקב"ה משפיע טוב על עוברי רצונו והמה יחפרו ויבושו איך מרו נגד הטוב והמטיב לכל אבל באמת נקמה כזו היא שלא כמנהג העולם להאכיל לחם לשונאו הרעב אבל בישראל נאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים ופי' בספורנו שכמו שהנשר יעוף בשמים בדרך