לוח ארז החדש שיג

בדעתם ששפלים כאלו לא ישולחו לרגל עם גדול ונורא כמוהם:

שם ויושע ב"נ וכלב בן יפונה מן התרים את הארץ קראו בגדיהם ויאמרו וכו' והארץ וכו' טובה הארץ מאוד מאוד כי יושע וכלב התחפשו לפני המרגלים שיחשבו בדעתם שגם הם מסכימים לדבר סרה על הארץ המבורכת כמ"ש שאמר כלב וכי זו לבד עשה לנו בן עמרם ונתכוונו בזה לטובת המרגלים שכ"ז שגם הם יהיו בעיני המרגלים כמתאוננים על הארץ אולי יהי' ביכלתם לדבר על לבם שישובו ממחשבתם הרעה ומה שנתן מקום לטעות המרגלי' לחשוב על צדיקי עולם שגם הם כמוהם הוא כמ"ש רמב"ן אחרי שעיקר ההליכה לתור את הארץ כבר הוא רפיון הבטחון להאמונה בד' ובדברו הטוב אשר דבר על הארץ ע"כ סברו המרגלים אחרי שגם כלב ויושע נשתתפו בריגול זה לחפור את הארץ מסתמא גם בלבם עלתה טינא וספק על טיב אה"ק ומה היא אבל האמת לא כן הוא הצדיקים האלו בטחו והאמינו בד' ובדברו הטוב ומה שהלכו אתם כונתם היתה לטובה כמ"ש רמב"ן שע"כ נתרצה מ"ר בשלוח המרגלים אף שידע שהארץ טוב ומשובח ואין כמוהו בכ"ז אחרי שאינו דומה שמיעה לראיי' ודבר הנראה לעינים בטובו ויפיו חביב על האדם יותר ממה שלא ידעו רק מפי השמועה ע"כ יושע וכלב הלכו אתם למען יראו את הארץ ויוכלו לחבב אותה ביתר שאת והנה כ"ז שיושע וכלב עוד היתה תקוותם אולי יוכלו לנצח את המרגלים ולהעבירם על דעתם לטובה התחפשו בבגדי תרמית וערמה להחזיק דעתם שגם המה מהמסתפקים ולבם נוקפם אבל אחרי ראו שאבדה תקותם זו ואין עוד לצפות שישובו המרגלים ממזמתם הרעה השליכו מעליהם את בגדי ערמה אשר לבשו למען כחש וגילו דעתם בפומבי ופרהסיא שהמה מחובבי הארץ בכל לבם ונפשם ומה שהלכו עמהם לתור הי' מן הטעם הנ"ל שע"י ראיי' בעין יוכלו לחבב ביותר את הארץ עליהם וז"ש ויושע וכלב מן התרים את הארץ וע"י שהלכו עמהם לתור היו נראים למרגלים כאלו גם הם בעצתם הנפתלה לע"ע אחרי רואם שלא הועילה ערוותם קרעו את בגדיהם והשליכו מעליהם את בגדי ההתחפשות ואמרו הארץ אשר עברנו בה לא היתה ח"ו מחשבתינו בהליכה זו בשביל שגם אנו היינו מסתפקים על טוב הארץ כ"א אדרבה בשביל זה הלכנו עונם כדי שנוכל לחבבה ולומר כי טובה הארץ מאוד:

שם סר צלם מעליהם וד' אתנו י"ל דרומז למ"ש במדרש שמואל פ"ג דאבות דחביב אדם שנברא בצלם דקודם מיתת האדם שלשים יום מסתלק מעליו צלם אלקים שכ"ז שצלם אלקים על האדם א"א למה"מ לשלוט בו וחכמי הזהר היו מכירים בהסתלקות צלם א' מן האדם אשר קרבו ימיו למות א"ד ז"ל ולפי"ז י"ל היינו דקאמר שכבר ראינו בעינינו שהם מעותדים למיתה שהרי כבר סר מעליהם הצלם אלקים והוא סימן למיתה קרובה והוא ע"ד שפי' הרמב"ן דהאי על צל ליל החותם ועפי"ז י"ל ילקוט תמוה בתילים ל"ט "אך בצלם יתהלך איש זהו המוציא מרשות לרשות חזקי' שמע מהדין קרא לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת" והוא אחרי שרק רשב"י וחביריו ידעו נסתרות יודעים להכיר בפרצופו של אדם אם סר ממנו הצלם אבל אדם אחר לא א"כ כמה ב"א מהלכים בין החיים ונדמה לבריות שיש עוד עליהם הצלם אלקים ובאמת כבר סר מעליהם והתפעל מור' על פעולה דמיונית כמו מתעשר לז"א אך בצלם יתהלך איש לכמה פעמים נראה האדם כאלו עדיין הולך עם צלם אלקים אבל באמת הוא רק מתהלך נראה כהולך ואינו הולך ופי' הילקוט דהיינו באדם המוציא מרשות לרשות שהולך מעוה"ז שהוא רשות היחיד לרשות הרבים שהוא עוה"ב. עוד י"ל עפמ"ש אין מלווין לו לאדם לא כסף וזהב אלא המצות ומעש"ט שעשה בעוה"ז וזהו אך בצלם יתהלך איש היוצא מרשות לרשות כנ"ל אינו נוטל עמו מאומה כמ"ש להלן יצבור ולא ידע מי אוספם רק הצלם אלקים אשר עליו וכבוד ד' אשר חופף עליו ע"י דרכו הישרה רק הוא ילוונו לבית עולמו וז"כ מנחם שהביא