לוח ארז החדש שו

רוב עבודת השם בחדש השביעי המרובה במצות כאז"ל יששו אלי גיל ביום האחרון של חג שכבר חלפו ועברו הימים המקודשים וכבר ינוחו יגיעי כח מעבודת הקדש ומודים ומהללים לד' שנתן להם כבר מנוחה מעבודת הקדש אבל באמת טועים הם כי לא זו המנוחה והמרגוע ליבטל מעבודת הקדש כ"א אדרבה זאת המנוחה והנחלה לעבוד את ד' מחיל אל חיל וקוי ד' יחליפו כח כמ"ש ואני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי ע"ד אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ה"נ אין לך מנוחה נכונה יותר מזה מלעבוד את ד' ולעסוק במצות מחיל אל חיל ורק מי שענן הסכלות והבערות פרוש עליו יחשוב לטורח ולמשא דבר ד' ופקודיו לעשותם. ע"כ אחרי שאמר ויסעו מהר ד' כתינוק הבורח מבית הספר סיפר לנו הכתוב גודל טפשותם בהנסיעה והבריחה הלזו כי באמת ארון ד' אשר בו התורה והמצוה נוסע לפניהם לתור להם מנוחה שזהו המנוחה האמתית לעבוד את ד' בכל עת ובכל שעה ורק ענן ד' ענן וערפל כבד אשר כסה פניהם מלחזות בנועם ד' ופיקודיו אשר הי' עליהם בנסעם מן המחנה בבריחה מיראה שיוסיפו עליהם התורה והמצוה ע"ד אז"ל א"א חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות:

שם ויהי העם כמתאוננים וכו' וישמע ד' ויחר אפו בספורנו כ' שלא היו מתאוננים ממש רק כמתאוננים וי"ל שע"כ חרה בהם אף ד' על שהיו דור דעה עד שראתה שפחה על הים ע"כ שגגות נעשות להם כזדונות וז"ש אף שהיו רק כמתאוננים מ"מ חרה בהם אף ד' על אשר בערה בהם ובתוכם אש ד' אף בקצה המחנה כפירש"י במוקצין שבהם היתה שלהבת יה להעלות נר תורה ומצוה ע"כ לפום גמלא שיכנא ואף חטא קל כמשא כבד יכבד מהם בהיות שנתלהבו כלם מאש שלמעלה. ורש"י פי' עוד בקצה המחנה בגדולים והק' בש"ח הלא אין עם אלא רשעים כפירש"י וי"ל עפמ"ש כיון שניתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע ואחרי שאף וחימה המה שלוחי דרחמנא להשחית ע"כ אף שרק העם הרשעי' היו כמתאונני' מ"מ אחרי ויחר אפו הוא השליח המשחית תו אינו מבחין ויאכל גם בקצה המחנה אף בגדולים כי האף אינו מבחין בין צדיק לרשע:

שם והי' טעמו כטעם לשד השמן ותובע כביזא דמסרבלא דשומנא ע"ד צחות י"ל כי נאמר לא יבוזו לגנב כי ירעב אבל איש ברי ושבע ודשן אשר לא יחסר לו כל יהי' משודדי לילה ויקום על רעהו בוז יבוזו לו שאין לו שום התנצלות אחרי שלא המחסור הציקהו והנה המן הי' בו כל הטעמים שהיו רוצים לטעום בו א"כ לא הי' שום סבה וטעם לתלונתם עליו ולא היו אלא כגזלן השמן אשר לא יחסר לו מאומה רק רשעתו ורעתו המה בעוכריו והמה יסיתוהו לבלענו חנם ע"כ אחרי אשר סיפר משבחי המן דכו במדוכה וכו' צווח הכתוב. וטעמו "והוא מלשון טעם וסבה שהתלוננו על המן אף שלא יחסר כל בו והי' שלם בתכלית השלימות כטעם לשד השמן כמו ביזא הוא הגזלן המבוזה בשביל שהוא מסורבל וחפוי בשמן ויצא מחלב עינו אשר אין לו טעם וסבה המניעה אותו להיות מחברי גנבים ושודדים כ"כ לא הי' להם טעם וסבה לתלונתם על המן:

שם וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו איש לפתח אהלו ויחר אף ד' מאוד ובעיני משה רע כי הם בכו ואמרו שאם לא הגיע הדבר אלא לעצמן ולגופן היו מסתפקים במן ולא היו מתלוננים אף שאין בו כדי שביעה למלאות תאותם רק בשביל נשיהם ובניהם הרכים והענוגים אשר לא נסו בלחם הקלוקל כזה עליהם הם מרחמים ורק בשביל חלושי המזג האלו המה מתרעמים ע"כ מ"ר אשר רק עיני בשר לו ולא ידע מה שבתוכם האמין להם ולא הי' רק רע בעיניו כי ידע שגם חלושי המזג יוכלו להתקיים במן אבל הקב"ה הבוחן כליות ולב הוא הבין אל מעשיהם וידע שלא רק בשביל משפחתכם ובני ביתם הם מתרעמים כ"א בהם בעצמם בוער אש התאוה ע"כ ויחר אף ד' מאוד בידעו את כוונתם הרעה אבל בעיני משה אשר לא הביט אל חדרי לבם והאמין להם שהם בוכים