לוח ארז החדש שא

ובכ"ז קבלוה וז"כ המסורה תכבד העבודה על האנשים שעבודת ד' אף שתהי' כבידה וקשה על האנשים בכ"ז ויעשו בה ולא ירפו ממנה בטענות הנ"ל והנה אם היא עבודה קשה ובכ"ז קבלו עליהם את טרחה בכ"ז היו חכמי' הרואי' את הנולד את רב טוב הצפון במעשה המצות ע"כ כל חכם לב בכם יבואו ויעשו את אשר צוה ד' ולא נמהרי לבב כ"א חכמים יודעים את העתיד וע"כ ויעשו בנ"י את הפסח במדבר ולא נחשבו כבן נכר כי תשובתם נתקבלה מטעם הנ"ל:

עוד י"ל עפמ"ש בספירנו שהוצרך הקב"ה לצוות על הפסח שלא יפטרו ממנו בשביל שמחת המצוה שקיימו במה שעשו בשמיני למילואים וחנוכת הנשיאים כמו שקרה ענין זה בבית ראשון שספרו רז"ל שביטלו את יוכ"פ בשמחת חנוכת הבית אדז"ל ומה שבאמת חייבם הכתוב י"ל כמ"ש רמב"ן בטעמא שנצטוו לעשות במדבר אף שנאמר תחלה גבי פסח והי' כי תבואו אל הארץ וז"ל כדי שתהי' זכר גאולתם והנסים שנעשו להם ולאבותיהם נעתק להם מן האבות הרואים אותם לבניהם אחריהם לדור אחרון ולא הוציא חוצה לארץ אלא לדורות והנה בטעם דאין מערבים שמחה בשמחה כ' תוס' פ"ק דמ"ק שהוא כמו דאין עושים מצות חבילות שנראה כמשא אשר רוצה לפוטרה מעליו בפעם א' וזהו ויעשו בנ"י את הפסח אף שערבו שמחה בשמחת חנוכת הנשיאים ונראה כאלו תכבד העבודה על האנשים ורוצים להקל מעליהם את המשא בפ"א בכ"ז כדי שכל חכם לב בכם לעתיד יעשו כל אשר צוה ולא ינתק החבל המקשר אבות הרואים את הנסים עם בניהם אחריהם:

עוד י"ל כי אע"ג שמי שהוא בדרך רחוקה פטור מלעשות פסח ראשון מ"מ בודאי צריך לדחוק א"ע ולעשות כל השתדלות האפשרי שיעשה הפסח במועדו בראשון וזהו ויעשו בנ"י את הפסח במועדו בראשון אף שתכבד העבודה עליו שיש לו עסק נחוץ שעבורו צריך להרחיק נדוד בכ"ז ישתדל בכל מאמצי כחו להיות מן הזריזים המקדימים כי כל חכם לבב בכם יבואו ממרחק למען יעשו כאשר צוה ד' במועדו:

שם ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש מה שאמר בלשון יחיד ויהי י"ל לפי שאז"ל שהיו טמאים למת מצוה אחרי שהמלוה לטמאות למתים ולהתעסק במ"מ באהבת אחים יסודה ורק אגודת מרעים שהיו יחדיו באגודה א' בחיים גם במותם לא נפרדו לגמול חסד ואקרא דויחן שם ישראל אז"ל שע"כ נאמר בלשון יחיד שהיו כלם באגדה א' ע"כ אמר ג"כ ויהי אנשים אף שהיו רבים מ"מ חשבו א"ע כאיש א' לטמאות א"ע לאחיהם ורעיהם. שם והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא הי' ובמסורה ובדרך חטאים לא עמד וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההיא מעמיה כי את קרבן ד' לא הקריב במועדו חטאו ישא האיש ההוא עפמ"ש הג' יעב"ץ בלחם שמים פ"ב דאבות במשנה ועל דאטפת אטפוך עפמז"ל גמורא טבא לא הוי בישא ואם האדם החמיץ אף שבתחלה לא הראה סימני טומאה בכ"ז בוודאי כבר היתה טינא בלבו מאז ומקדם עיי"ש. והנה לפעמים אף שהאדם בעצמו טוב וישר הוא והולך נכוחות אבל אחרי אשר יראה חטאים בדרך ונלכד עמהם לחברה נלכד בשחיתותם ללמוד ממעשיהם הרעים ואם איש כזה אשר יתחבר ויתרועע עם רשעים ולצים ולבסוף גם הוא יליץ ויעזוב דרך הישר ללכת ארחות עקלקלות אינו מוכח שגם מעיקרא כבר היתה טינא בלבו בטרם קלקל את דרכו בפומבי ואיגלי בהתוהו דהא לא השחית מעצמו רק חברת מרעים הרעים היתה בעוכריו ע"כ יש לדון שבטרם התחברו עם הרשעים ובטרם פרץ את מעשהו הי' תם וישר בעצם אבל אדם שלא התחבר לרשעים והם לא' היו במסיתיו ומדיחיו כ"א מעצמו נתן והבאיש את ריחו הטוב זהו לאות שגם מתחלה בעת אשר קיים מצות ד' לא הי' אלא לפנים אבל בקרבו שם ארבו מן קדמת דנא בטרם התגלה עוד משחתו מום בו כי גמור' טבא לא הו' בישא ובע"כ שמעולם לא היתה טובתו שלימה ובאדם