לוח ארז החדש ש

כמוהו לעלות ברום המעלות והמדות עד שיהי' כלו זהב טהור ע"כ שלא תאמר לא ניתנה תורה למלאכי השרת ולמה הוצרך להיות כלו זך ונקי הלא א"א לבן אדם להגביה א"ע למעלה נשגבה כזו ע"כ אמר כמראה אשר הראה ד' את משה כמו עם משה שהראה לבאי עולם עד היכן יוכל ילוד אשה לעלות מעלה ע"כ כן עשה את המנורה כלו זהב טהור וישתדלו להיות כמשה:

שם והקרבת את הלוים לפני ד' וסמכו את ידיהם על הלוים עפמ"ש כל העולם כלו ניזון בשביל חנינא בני והוא די לו בקב חרובים ופי' בשביל שהוא צדיק גדול כ"כ שמסתפק במועט ע"כ הוא יסוד עולם ובזכותו ניזון העולם וכ"כ הלוים הם המורידים השפע מגבהי מרומים שיתברך על ידיהם מעשיהן של ישראל ע"כ צריכים הם להתקדש ביתר שאת כדי שיהיו ראויי' וכדאי' להוריד השפע ממעל בזכותם וז"ש והקרבת את הלוים לפני ד' שצריך אתה להשתדל לקדש ולטהר את הלוים כדי שיעמדו חי לפני ד' תמיד קרובים לד' בכל קראם אליו. והטעם כי וסמכו בנ"י את ידיהם על הלוים כל עיקר סמיכת ישראל שידיהם יעשו חיל ויצליחו בכל אשר יעשו ע"י ברכת ד' ממעל הוא על הלוים שהמה יורידו שפעת הברכה עליהם ע"כ צריכים הלוים להיות לפני ד' תמיד כדי שתהא סמיכת ישראל עליהם ע"כ צריכים הלוים להיות לפני ד' תמיד כדי שתהא סמיכת ישראל עליהם סמיכה שיש בה ממש:

שם קח את הלוים מתוך בנ"י וטהרת אותם לי אחרי שהלוים נבחרו לעבודה בשביל שלא עבדו את העגל י"ל שתוך הוא מלשון תוך ומרמה הנאמר בתילים כמו איש תככים וז"ש קח את הלוים מתוך ומרמה שעשו בנ"י וטהרת אותם בשביל שהם לי ונשארו נאמנים לשמי:

שם ויעשו את הפסח במועדו במסור' תכבד העבודה וכו' ויעשו בה, וכל חכם לב בכם יבוא ויעשו את כל אשר צוה ד' עפמ"ש "שחורה אני ונאוה ובמד"ר שחורה אני בעגל ונאוה בסיני" כי רבים אומרים שאבותינו אשר קבלו את התורה בסיני ולא חשו לעול הכבד שהעמיסה התורה על מקיימי' או שהיו עמא פזיזא ולא ראו את הנולד או שהי' כחם בריא ואולם וכח אבנים עד שלא הרגישו כובד המשא אשר נטלו עליהם אבל בני הדור הזה שהם בני הרגשה ומפונקים וחלושי כח עד שהי' להם דבר ד' למשא כבד לא יוכלו עוד לסבול עול תורה ינתקו מוסרותיה באמרם שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים אבל באמת ממעשה העגל נוכל ללמוד שגם אבותינו הרגישו בגודל הטורח אשר הוטל עליהם ע"י קבלת התורה ע"כ עד שהמלך במסבו נרדו נתן ריחו בכ"ז אח"כ שבו ונחמו על הרעה אשר עשו ומזה נודע שאף שידעו את גודל הקושי לעבוד את ד' בכ"ז הבינו חין ערכן של מצות וחשבו גודל הפסדן נגד שכרן רב טוב הצפון ע"כ ממה שעשו שוב את העגל והשליכו מהם עבותות התוה"ק ואח"כ שבו נודע שלא מחוסר ההבנה והרגשה קבלו את עול תורה וזהו ע"י ששחורה אני במעשה העגל מוכח שכאוה אני בסיני כי בא זה ולימוד על זה שלא בחפזון בלא דעת ולב קבלו את התורה ע"כ גם עלינו לכוף כאגמון תחת עול תורה ומזה הטעם קבל הקב"ה תשובת ישראל אחרי מעשה העגל אף שחטאם הי' כבד מנשוא שעד שהמלך במסבו נרדו נתן ריחו ועפ"י שורת הדין לא הי' מועיל תשובה אבל כיון שנסתעף משחרות מעשה העגל הוכחה וראיי' נאמנה לדורות שגם אבותינו הרגישו בקושי קבלת התורה ובכ"ז קבלוה ע"כ אחרי שמעז יצא מתוק הקב"ה חתר חתירה לקבל תשובתם והנה באוה"ח כ' שע"כ הוצרך הקב"ה כעת לומר שיעשו הפסח במדבר אף שהוא חובת הגוף ואינו תלוי בארץ דסד"א כיון דגבי פסח כתיב וכל בן נכר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמי' לא יאכל בו והם ע"י מעשה העגל נתנכרו ע"כ צווה להם בכ"ז שיעשו הפסח עיין רמב"ן וספורנו והטעם שבאמת עשו את פסח הוא משום דנתקבלה תשובתם מטעם הנ"ל שנצמח מהעגל טובה לדורות למען ידעו שגם שהבינו גודל עבודת התורה