לוח ארז החדש ל

הי' זכותו כדאי להגן על העולם אבל אחרי שעיר פרא אדם יוולד ואף הגדול שבגדולי' בטבעו הי' כשאר בני אדם נוטה לרע רק בכחו וגבורתו כבש את יצרו ע"כ ראוי הוא שיתקיים העולם בעבורו ע"כ אמר שבשביל זה ייחס הקב"ה על עולמו בזכותו של האדם כי יצר לב "האדם" רע מנעוריו שאף שהוא כעת ברום המעלה מ"מ רע היה בנעוריו משננער ממעי אמו גם הוא הי' כאחד האדם ורק ע"י מעשיו הגביה את עצמו למעלה ראש ע"כ ראוי הוא להגן:

ועפ"ד ר"ת הנ"ל י"ל מ"ש להלן שופך דם דאדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלקים עשה את האדם, והוא להוציא מלב הזדים אנשי בלי שם המוציאי דבה על ישראל שח"ו דם אינו יודי לא נחשב בעיניהם ואין לו דמים ע"כ אמר הכתוב שופך דם "האד"ם והוא מאו"ה דמו ישפך כמו הורג את ישראל והטעם כי בצלם אלקים עשה אף את האדם כי אל אחד בראנו ואב אחד לכלנו, וזה שאמר להלן ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מיד כל היה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם עפמ"ש בלוח ארז לך לפ' מאז"ל תמים תהיה עם ד' אלקיך כשאתה תמים חלקך עם ד' אלקיך כשכבר השלים האדם את עצמו אז צריך להוסיף כח ואיל להשלים גם את גופו שנקרא חלקך והנה הדם הוא כח הגוף ע"כ אמר את דמכם שהוא כח הגוף שנוסף גם הוא יהי' לנפשיתיכם שצריך להעלות הגוף למדרגת נפש עד שגם חלקך מה שהוא חלק שלך יהי' עם ד' אלקיך אבל רק ממי שהשלים א"ע כבר ונקרא תמים הקב"ה דורש דמים שגם גופו יהי' קדוש לד' והמפ' כ' שמהשמות שנקראת בהם הנשמה נפש, יחידה "חיה" שהחיה היא הגבוה שבמדרגות שהיא חיה לנצח ולא תראה המות לזה שרק מיד כל חיה ממי שנפשו היא כבר במדרגת חיה אדרוש גם את גופו להקדישו אבל מיד "האדם" שנכלל בו או"ה כפי' ר"ת הנ"ל אדרוש רק את "נפש" האדם אבל לא את גופי כי הארץ נתן לבני אדם פחותי המעלה וז"ש בפ' נצבים ומל ד' אלקיך את לבבך וכו' לאהבה את ד' וכו' בכל נפשך למען חייך עפמ"ש רמב"ן ומל ד' שלא יהא עוד יצ"הר בעולם בעת ההיא כשאתה תהי' תמים אז החוב עליך לא לבד להקדיש את נשמתך לד' כ"א גם הנפש החיוני אשר ניתנה באדם להחיות אותו גם היא תאהוב את ד' וזהו לאהבה את ד' אף בכל נפשך אשר ניתנה לך "למען חייך" שעל ידה תחיה גם אותה תקדיש לד' כי גם "חלקך" עם ד' אלקיך:

את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית וכו' נתקשו המפ' הלא הקשת בענן הוא דבר טבעי וגם נתתי לשון עבר משמע שכבר נתן ואפשר לרמז כי המפ' כ' כי מה שבעטו דור המבול הוא מרוב טובה שהארץ היתה שמינה ובריאה והוציאה פירות גסים ע"כ ע"י המבול התיש ד' כח הטבע ולא ישוונו עוד ויבעטו ע"כ לא יכלה עוד את כל חי והנה הגשם הוא הברכת ההכרחית שתוציא הארץ את פריה ובכ"ז אם הוא בא בריבוי ושפע יותר מן הצורך יהא מזיק ומשחית כמו שהי' ע"י המבול כ"כ רמז הקב"ה שטובה היא כל השפעה מגבהי מרומים אם היא באה במדה ובמשקל כפי הצורך אבל אם תפרוץ גבול האמצעי המשובח לקללה תחשב וזאת יזכיר הקב"ה תמיד שרק רוב טובה שהשפיע היה בעוכרם והנה קשת הוא כלי משחית לחבל וענן הוא כלי המחזיק ברכת הגשמים והקב"ה יזכור שאת קשתי להשחית ולחבל נתתי מכבר בענן שהוא בעצמו לברכה ולא לקללה בכ"ז אחרי שהוריד יותר מן הצורך נעשה הענן קשת ע"כ מכאן ולהלן שלא יהא הענן עוד לקשת כ"א יוריד את הטובה במדה המספקת ולא יותר ולא יבעטו עוד מרוב טובה ע"כ הוא ברית עולם שלא ימחו עוד:

עוד י"ל כי הפוקרים אומרים עזב ד' את הארץ למקרה הטבע ואם תהי' רעה בעיני ד' לא עשה אבל אנו מאמינים שהכל אשר לכל כל פגעי ונגעי בני אדם לא מקרה וילידי הטבע כ"א שלוחי המקום ב"ה להעניש את החוטאים ויהיו לאות לבני מרי שהקב"ה משגיח על מעשה בני אדם ותעלולותיהם כמ"שכ בלוח ארז "אני הגבר" מי שהוא גבר בגוברין ולו דעה בינה והשכל יראה ויבין ראיתי "עני בשבט עברתי" שכל עני וצער המגיע לבני אדם המה שבטו עברתו מקל חובלים וזהו את קשתי שהוא מחבל ומשחית נתתי אני בכל ענין הסוכך בעברתו על יושבי תבל שאם ענני החשך והצרות יסובבו את האדם אז רק אני השם ולא המקרה בלתי טהור נתתי הקשת אשר יורה חציו מענן הערפל וזה יהי' לאות ברית ביני ובין הארץ שעיני ד' משוטטות בתבל