לוח ארז החדש כט

יעשה לקדש ש"ש על ידו כמ"ש תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית ע"כ לא רצה בזריזותו להמתין עד שיבואו המצרים לטבוע בתוכו כ"א מיהר הים אף שהשם שם חול גבול לים לבל ישטפו גליו חוץ למחיצתי מ"מ הזריזות והשמחה להיות שלוחא דרחמנא קלקלה את השירה ועבר חוק וגבול הושם לו והרחיב את גבולו עד במקום שהי' מתחלה מאז ומקדם חורב ויבשה נעשה עתה ים חדש אשר לא הי' שם מעולם ומובן לפי"ז הדבר הקשה על שרי מצרים האיך נואלו ונסמית עיניהם לבוא בתוך הים הלא הם ידעו היטיב מקום הים ומקום היבשה ואף שראו שישראל הלכו לתוך הים הלא יש לתלות שהם לא ידעו היטיב מקום הים או מפני שברחו מפני רודפיהם והאויב אחריהם אולי סמכו על הנס שיעשה להם הקב"ה אחרי שבלא"ה אין להם מנוס ומפלט אחר אבל המצריים שהיו רודפי' ולא נרדפי' וידעו היטיב בטיב הארץ וגם לא האמינו שיעשה לה נס האיך באו בשבולת מים רבים אשר ישטפם לנצח אבל לפי הנ"ל שהמקום שהי' מאז ומקדם יבשה פתאום נעשה ים ע"י זריזתו שפיר טעו מצרים והלכו במקום אשר הי' ידוע להם בבירור שהוא יבשה אחר שלי' ידעו שהים העביר את גבולו מעולם וז"ש ויבואו בני ישראל "בתוך הים ביבשה במקום שהי' מתחלת יבשה כבר באו לתוך הים ששינה את מקומו התמידי "והמים להם חומה" אף שהמים יש להם חומה גדר וגבול מימינם ומשמאלם מ"מ הזריזות המקדמת עברה את החומה הלזו ע"כ נאמר חימה מלא כי הפי' כפשוטו חומה ממש גדר וגבול ע"כ וירדפו מצרים ויבואו אחריהם כי טעו וסברו שבאים ביבשה משא"כ בפסוק כ"ט לא סיפר מתחילת ביאתם לים כ"א מהליכתם ע"כ נאמר שם "וילכו" ולא ויבואו כי לא סיפר מביאתם בתחלה כ"א מהליכתם בשכבר נהפך הים ליבשה וז"ש בסיף כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב ד' עליהם את מי הים ביאר הכתוב איך נגאלו ונופשו שרי ציען שבאו עם רכבם ופרשם אל תוך הים הלא בשגעון ינהגו את עמם לכליון חרוץ וע"ז בא כמשיב "וישב ד' עליהם את מי הים" לא שבאו אל מקום אשר הי' שם הים מן קדמת דנא כ"א הם באו, למקום אשר לפי דעתם הי' יבושת המים רק שהקב"ה השיב בעים רוחו את הים לפרוץ גדרה וז"ש להלן ויהי לפנות הבקר וישב הים לאיתנו, ופירש"י לתוקפן עפמ"ש בלוח ארז לפ' מ"ש והמלאכה היתה דים, שמה שהביא לעבודת הקדש זהו לא הי' מלאכה כ"א חכמה ס"א המלאכה היתה שאמרו די להביא אף שיכלו להותיר במעלה בקדש אם יוסיפו להביא לעבודת הקדש עיי"ש פ' נשא ה"נ הים במה ששטף את המצרים וקיים מצות בוראו בזה לא הראה פח וחיל כ"א ד' אלקים דבר מ' לא יעשה כרצון השם אבל בזה הראה תקפו בזה ששב למעמדו הראשון ולא הוסיף עוד לבלע ולעביד עבודת הקדש בזה הראה כחו שקיבל עליו עול מלכות שמים כנ"ל שאף ששמחים בצאתם לעשות רצון קונם בכ"ז אם ד' ציוה שלא לילך עוד בשליחותו "ששים בבואם" וכ"ז בשביל שעושים באימה רצון קונם וזהו וישב הים שמה ששב למקומו הראשון זהו איתנו ותקפו:

ובזה י"ל מ"ש בפ' יתנו הגבל את ההר וקדשתו ובמסורה שבבע"הט וקדשתו בי את לחם אלקיך הוא מקריב, כי כמו שהים מיהר לעשות רצין קונו כ"כ ההר המקודש זה סיני אשר עליו ניתנה תורה מן השמים בוודאי חש ומיהר לעבור גבולו כדי להחיש בקבלת הקדושה אשר אין למעלה הימנה ע"כ כמו שנאמר אשר שמתי חול גבול לים כנ"ל כן צוה הקב"ה הגבל את ההר עשה גביל ותחום להר שלא יפרוץ גבולו והטעם וקדשתו על שיזכה לקידושא רבה והוסיפה המסורה כי את לחם אלקיך היא תורת אל חי הוא מקריב לעמו ישראל ע"כ צריך הוא לגבול שלא יפרוץ:

וירח ד' את ריח הניחוח, במדרש הריח ריחו של אברהם אבינו וחנני' מישאל ועזרי' ויש לכוון דבריהם בלשון הכתוב לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם עפמ"ש בלוח אח דהאדם בה"א הידיעה הוא אדם גדול ונודע בשערים ופי' בזה דברי ר"ת דאומות העולם נקראים בשם האדם אבל אדם רק ישראל יקראו כי גם באו"ה נמצאי' אנשי שם המצויינים בשער בת רבים ואלו נקראו האדם הידועי' אבל אנשים שפלי המעלה אשר לא נודע לרבים אין להם מעלות ומדות אבל ישראל ריקנים שבהם מלאים מדות ומעלות ע"כ אף האנשים אשר לא נודעו בשער מ"מ יאות להם שם אדם עיי"ש וז"ש על כן לא אוסיף לקלל את האדמה בעבור האדם הידועי' והם א"א וחמ"וע כדברי המדרש והנה אם הגדול בענקים הי' נולד בגדלו בטבע לא