לוח ארז החדש רצה

הפורעת חק ומוסר כ"א וישם לך שלום הוא הדרך האמצעי שעושה שלום בין הקצוות:

שם כה תברכו את בנ"י אמור להם ומתרגמי' כד תימרון להון וכן קיי"ל בש"ע דאין הכהן חייב לברך עד שיקראנו הש"ץ וצריך טעמא מ"ש משאר המצות שהכהן מחוייב ואינו תלוי בקריאת הישראל אותו לעשותו ונ' עפמ"ש א"ד ז"ל בכ"ס לפרש ד' רש"י אמור להם אמיר' שלימה בלב שלם כי הכהנים המברכים את ישראל יש להם תועלת גם לעצמם שכל מה שתרבה השפע על ישראל ירבה דגנם ותירושם ועי"כ גם הכהנים יהי' להם תרומות ומתנות בריבוי ולא באלה חפץ ד' שיהיו כונת הכהנים בברכתם לתועלת עצמם כ"א רק לטובת ישראל בלב שלם ובנפש חפיצה ולא לכבוד עצמן ידרשו א"ד ז"ל ולפי"ז י"ל דה"ט דאין הכהן מברך עד שיקראנו ישראל כי בזה הוא נותן ראיי' מהימנא שלא להנאת עצמו הוא מברך דא"כ הי' לו לברכו בכל עת ועונה עוד טרם יקראהו למען שמברכתו גם הוא יבורך ע"כ צוה ד' את הברכה רק אחרי שיקראהו הישראל וזהו לאות ולמופת שרק לטובת הישראל ולצרכו הוא מכוון בברכתו וי"ל דמה"ט ג"כ הכהנים נושאים את כפיהם בשעת הדוכן כי הידים הם הכלי והאמצע לקבל בהם מתנות כמ"ש פשט העני את ידו וכ"ז אם הם כדרכן במקומם הטבעי אבל אם מגביה את ידיו למעלה מכתיפו בשעה זו שהם שלא במקומם אינם ראוי' לקבל מאומה ע"כ להורות שהכהן אינו מכוון בברכתו שגם הוא ישבע בצחצחות ברכתו את ישראל ע"כ הוא מעתיק את הידים ממקומם הרגיל אשר שם עשוי' לקבל ומגביה אותם למעלה להורות שאין מחשבתו על עצמו כ"א רק על ישראל וז"ש במדרש "למה הכהנים נושאים את כפיהם לומר לך הכהנים מברכים את ישראל והקב"ה עומד עליהם שנא' משגיח מן החלונות" עיין כ"ס הכונה כנ"ל שהכהנים מברכים רק את ישראל ולא את עצמם כי רק הקב"ה עומד עליהם וכל מחשבתם רק לקיים מצות השם וי"ל בזה מ"ש ז"ל בסוטה "כה תברכו בנשיאת כפים א"א אלא שלא בנשיאת כפים ת"ל וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם מה להלן בנשיאת כפים אף כאן בנ"כ כי לפי הנ"ל שנ"כ מורה שאינם מכוונים להנאת המתנות שיקבלו ביתר שאת אם יבורך ישראל א"כ בזה"ז שרוב מתנות כהונה אינם נהגות כתרומות ומעשרות סד"א שאין צריך לנשיאת כפים שהרי אין מקום לחשוד את הכהנים שלתועלת עצמן הם מברכים ובפרט כמ"ש בשאילת יעב"ץ שכהנים שלנו שאינם אלה כהני ספק צריכים להחזיר אפי' פדיון הבן שיקבלו אבל אחרי שיש עוד טעמים אחרים לנ"כ שהשכינה למעלה מראשותיהם ע"כ גם בזה"ז שאין כאן מקום לחשדם כנ"ל בכ"ז צריך נ"כ והראייה שהרי במדבר ג"כ לא היו נוהגים תרומות ומעשרות ולא הי' מקום לחשוד את הכהן שלכבוד עצמו הוא מברך ובכ"ז נאמר וישא אהרן את ידיו ש"מ דאיכא טעמא אחרינא בלי טעם החשד וזהו הכונה יכול בזה"ז שאין כאן חשד שלא בנ"כ ת"ל וישא אהרן שג"כ לא הי' חשד ואפ"ה נשא כפיו. וי"ל בזה ד' הש"ס חולין מ"ט למדנו ברכה לישראל מפי כהנים לכהנים עצמן לא למדנו כשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר וכו' הקב"ה מברך לכהנים ר"ע אומר למדנו ברכה לישראל מפי הכהנים מפי הגבורה לא למדנו כשהוא אומר ואני אברכם הכהנים מברכים את ישראל והקב"ה מסכים על ידם ולר"ע ברכה לכהנים מנ"ל ואברכה מברכיך ומאי מסייע כהני דמוקים לה ברכה דכהנים במקום ברכה דישראל עיי"ש ונתקשו בו המפ' ז"ל מאי מעילותא דברכה של הכהנים במקום ברכה דישראל מ"ל הכא ומ"ל התם עוד דקדק בכ"ס בשם ס' צפנת פענח למנ"מ נקיט הש"ס הך למדנו ברכה לישראל מפי כהנים כיון דעיקר מחלוקתן של ר"י ור"ע אינו אלא על הברכה שיתברכו הכהנים ולהנ"ל י"ל דאי מאברכה מברכיך י"ל דהכהנים לא יתברכו אלא אם מכוונים רק לברך את ישראל בלב שלם מבלי לחשוב על תועלת עצמן אז נקרא בצדק מברכיך אבל אם לתועלת עצמן מכוונים הלא לא נקראו בשם מברכיך כי לא על ישראל הם מכוונים כ"א על עצמם אבל אם הכהנים יתברכו מקרא