לוח ארז החדש רצד

היתה בתחלה כונתו לש"ש שא"כ לא הי' נכשל וזהו וכי ימות מת עליו בימי נזרו ונכשל לטמא נזירתו זהו לעד נאמן וטמא את "ראש" נזרו שגם בתחלה ובראשית נזרו לא היתה כונתו זכה וברורה כ"א טמאה וז"ש ג"כ "והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו אחרי שאירע לו טומאה ותקלה ע"כ גם הימים הראשונים שנהג בהם נזירות והיה להם תקומה ומעלה לע"ע שראינו שנכשל יפלו ממדרגתם למטה וז"ש ג"כ "ביום מלואת ימי נזרו יביא אותו אל פתח אוה"מ" ופירש"י יביא את עצמו הכונה ג"כ כנ"ל שרק אחרי מלאת ימי נזרו בקדושה וטהרה בלי שום מכשול ופגע אז יקריב א"ע אל פתח אה"מ כי קדוש וטהור אבל אם נכשל לא:

שם בסמיכת פ' נזיר לפ' ברכת כהנים י"ל עפמ"ש לעיל פ' בחקתי שלא לבד בעת קיום המצוה תלווהו כ"א בחקתי תלכו שאף לאחר שכבר קיים אותה היא תנחנו ותנהלהו ובאלשיך הובא בכוה"ק כ' שזה שנאמר ואחר ישתה הנזיר יין שאף שכבר כלו ימי נזירותו מ"מ עוד יקרא בשם נזיר כי קדוש יהי' לעולם ע"י נזירתו וז"ש ביום מלאת ימי נזרו יביא אותו ופירש"י א"ע אל פתח אוה"מ שלא יסתפק הנזיר בזה שכל שלשים יום ינהג א"ע בקדושה וטהרה ואחרי שעברו ומלאו ימי נזרו הימים הראשונים יפלו ואין זכרון לראשונים מבלי השאיר אחריהם זכר לברכה כ"א זאת תורת הנזיר שהנזירות יורהו ויאלפהו בינה שביום מלאת ימי נזרו וכבר עברו ימי פרשתו אז ג"כ הנזירות שקדמה יפעול עליו לטובה בכל ימי חייו ולא יליזו מנגד עיניו ויביא אותו א"ע לידי מדרגה גבוהה לעמוד תמיד חי לפני ד' לפני פתח אה"מ ועד"ז י"ל מ"ש "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש את ראשו ביום ההוא" ואז"ל שציער א"ע מן היין עפמ"ש בלו"א וישלח מ"ש ויהי' ביום הג' בהיותם כואבים שמי שעושה המצוה לשמה אינו מרגיש בצער וכאב כמ"ש שש אנכי על אמרתך והנזיר אם פורש א"ע מן היין וכונתו לשמים אין לו שום צער מפרשתו אבל אם רק בחפזון נדר אז הוא מרגיש בצער הפרשה ומחכה ליום שיכלה נזירתו וישליך מעליו המשא לעיפה אשר נטל עליו בחפזו והוא באמת אינו קדוש רק עד תשלום נזירתו אבל מכאן ולהלן חולין הוא ומחלל קדושתו הקודמת וז"ש וכפר עליו מאשר חטא על הנפש ומהו חטאו וקדש את ראשו ביום ההוא דייקא רק כל ימי נזירתו הוא קדוש אבל אחרי עברם אין עוד זכר לקדושה אצלו ושפיר דז"ל שציער א"ע מן היין שאם הייתה כונתו זכה אף שלא שתה בכ"ז לא הי' לו צער בפרישתו. ולפי"ז הנזיר אשר כונתו זכה לא יסתפק במה שנוהג א"ע בקדושה יתירה כל ימי הזירו כ"א הנזירות תורה לו לנהוג כל ימיו בקדושה וטהרה ע"ד שפי' "מה יפו פעמיך בנעלים" שלא די אם ביום הכפורים שאסור בנעילת הסנדל נישר אורחותינו כ"א גם בימי החול שאנו לובשים נעל גם אז צריך להיות יפו פעמיך וז"ש כפי אשר ידור כפי מה שהיתה כונתו בעת נדרו כן "יעשה" גם לעתיד על חתורת" נזרו שנזירותו תורהו ותלמדהו בינה אף על העתיד וע"ז המשיך לומר כה תברכו את בנ"י יברכך בממון וישמרך מן המזיקים כפירש"י שלא די בברכה לבדה כ"א בשמירת הברכה שתהא שמורה ומצויי' אצלו תמיד ולא תמוש ממנו כ"כ בענין המצות לא מהני עשיית המצוה לבדה כ"א צריכה שתהא המצוה שמורה אצלו וערוכה כל ימי חייו. וז"ש ג"כ "והימים הראשונים יפלו כי טמא" אם רק בימי נזירתו קדש א"ע ואח"כ הסיר המצנפת והרים העטרה ולא נשאר רושם מקדושתו אז נזיר כזה לא יקרא קדוש כ"א חוטא על שציער א"ע מן היין:

עוד י"ל בסמיכת הפרשיות כי בכל דבר האמצעי משובח ולא יהלך אדם בצדי דרכים והנה הסוטה עברה את הגבול בשעה שפרעה מוסרות והנזיר להיפך שציער א"ע מן היין ונקרא חוטא והורה לנו התוה"ק ששני הדרכים האלו אינם מתוקנים כ"א כה תברכו את בנ"י שלא יהיו לא כסוטה ולא כנזיר כ"א יברכך ד' כדז"ל בממון שתהנה מעולמך ולא כנזיר הפורש ממנו אבל ישמרך גם מן המזיקים שלא תהיו כסוטה