לוח ארז החדש רצב

שם וישלחו מן המחנה כל צרוע וכו' ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם ובמסור' שבבה"ט ולא יטמאו את שם קדשי עפי"מ אז"ל שבשעת מתן תורה נתרפאו המצורעים והזבין כי במקום אשר ד' שהוא תכלית השלימות שוכן כל מום וחסרון לא יהי' בו וכ"ה בילקוט פרשתינו שעד שלא חטאו ולא היו בהם זבים ומצורעים ע"כ אם ישארו במחנה ישראל אשר בקרבו קדוש ידועי חולי האלה יהי' ח"ו חילול לשמו הגדול ית' שבקרבתו לא ירפאו מדווי' האלו ע"כ אמר ולא יטמאו את מחניהם והטעם אשר אני שוכן בתוכם והוסיפה המסורה ולא יטמאו ויחללו עי"ז את שם קדשי כן:

וישלחו מן המחנה וכו' כי נאמר בהתחברך לרשע פרץ ד' את מעשיך ופי' בלו"א מ"ש פעמיו ירחץ בדם הרשע שבאבוד רשעים רנת צדיקים הוא שעי"כ נכון דרכם ללכת באורח מישור באין מכשול ופי' בלו"א שז"ש בלבן ויברך אתהם וילך וישב לבן למקומו שזהו הברכה שנפרד מהם ושוב אין פרץ ויעקב הלך לדרכו דרך הקדש כמאז ומקדם בטרם התחבר לרשע והנה החוטא בגוף שתאוותיו מושלות עליו ולא יוכל לעמוד כנגדם נוכל לכנותו בשם נקיבה כי תש כחו וחילו כנקיבה אשר הבעל ימשול בה אבל החוטא בנפש ויש לו שרץ במוחו והוא משפיע מרעתו גם על אחרים ומחטיא את הרבים לו יאות שם זכר כי לא מרפיון כחו במלחמת היצר הוא חוטא ובדרז"ל צרוע או זב נקראים בשם טומאה היוצא מגופו וזהו הרמז וישלחו מן המחנה ויפרדו משלומי אמיני בנ"י הן כל צרוע וזב אשר טומאה יוצאת מגופן ורק תאות גופם המה בעוכריו להדיחו מדרך ד' אבל נשמתם לא מגואלה הן כל טמא לנפש אשר ירד מטה לטמא גם את נפשו והוסיף לבאר מזכר עד נקיבה תשלחים הן החטאים בנפש המכונים בשם זכר והן החוטאים רק בגוף אשר נקבה יקראו בשמותם כנ"ל את כלם תשלחו מאתכם למען אשר לא יטמאו את הטהורים ע"י חברתם ולמען יוכלו השלמים לעבוד את ד' באין מכלים ומפריע ע"ד וילך יעקב לדרכי הנ"ל וסיפר הכתוב ויעשו כן בנ"י וישלחו מן המחנה כל הטמאים הנ"ל ואחרי שביערו הרע מקרבם ופעמיהם רחצו הי' היכולת בידם כאשר דבר ד' אל משה לקיים פיקודיו כן עשו בנ"י אבל בטרם שהרחיקו מתוך מחניהם את הטמאים המטמאים לא יכולו גם הטהורים לעשות ככל אשר צוה ד' את משה. ומיושב בזה דקדוקו של אוה"ח על כפל הלשון ויעשו כן בנ"י וכפל לאמור כאשר דבר ד' אל משה כן עשו בנ"י ולהנ"ל הראשון קאי ששלחו מחוץ למחנה את הטמאים וע"י הפרודם את הטמאים הי' ביכולתם לעשות ככל אשר דבר ד' אל משה אלה המצות והחקים כלם שלא יכולו לקיים כ"ז שהתחברו עם המטמאים:

שם איש תשטה אשתו פירש"י שמועלת באיש מלחמה של מעלה ואשה של מטה הך איש מלחמה י"ל כי לכאורה אין הקב"ה צריך ללחום נגד אויביו אחרי שבדבר ד' הכל נעשה וברוח שפתיו ימית רשע מה מקום למלחמה זו אבל עשה ד' ככה ולוחם עם אויביו למען ילמדו ממנו להלוך בדרכיו כי רבים אומרים לנפשם שע"כ לא ילחמו נגד יצרם הרע אחרי שהקב"ה ברא אותם בנטיי' אל הרע אין ברצונם להלחם נגד טבעם כמ"ש בלו"א נח מ"ש עכשיו שלא זכיתם אתם אומרים אש שלח בעצמותי שהקב"ה הבעיר בלב איש אש התאוה ע"כ לבטל טענה זו גם הקב"ה נלחם עם שונאי' למען ממנו ית"ש ילמדו וכן יעשו ללחום את יצרם ולפי"ז האשה הסוטה שלא רצתה להלחם עם יצרה הזונה ע"כ מעלה באיש מלחמה של מעלה שלא למדה ממנו ללחום ובהיות שאין מעילה אלא שוגג לכאורה יק' מאי שוגג יש בסוטה הלא זינתה ברצון ובשאת נפשה ולהנ"ל זהו השוגג שדנה בעצמה שאין לה ללחום נגד יצה"ר אשר ממרום שלח אש בעצמותיה אבל מצידא תברא אחרי שאז"ל אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי א"כ מטבעה הי' לה לידבק בבעלה שעשאה כלי והיא זינתה נגד הטבע ע"כ אוי לה מיצרה ומיוצרה וזהו שמועלת באיש מלחמה