לוח ארז החדש כח

שרומז להקב"ה כנ"ל כי קלו המים הם תוה"ק שנמשל' למים כמ"ש הוי כל צמא לכו למים שתוה"ק קלה בעוני ישראל ולא נכבדה מעל הארץ הם הדברים הגשמיים וזה כי קלו המים התורה קלה מעל הארץ הדברי' הארציים ויחליפו נקלה בנכבדת:

והמים גברו מאד מאד על הארץ, עפמ"ש בפ' וארא ובכה ובעמך וכו' יעלו הצפרדעים, עפמ"ש חז"ל שחנני' מישאל ועזרי' שמסרו נפשם על קידוש שמו ית' למדו קי"ח מצפרדעים א"כ בוודאי עלייה היתה לצפרדעים שזכו שילמדו מהם לדורות למסור את עצמם על קידוש השם וז"ש ובכה ובעמך על ידך ועמך המוכי' ע"י הצפרדעי' שמסרו נפשם על ק"ה יעלו ויהי' להם עלייה למעלה בקדש במדרגה רמה, וי"ל בזה כוונת המסורה שבבעה"ט בכה ארוץ גדוד והוא שמהצפרדעי' נקח מוסר וארוץ לקיים מצוותיך אף אם יש לירא שעי"ז אהי' גדוד וכרות ח"ו מארץ החיים בכ"ז לא אמנע למסור נפשי ולפי"ז הכא נמי המים שזכו שעל ידיהן נשטף הדור הפרוץ היו להם עלייה ומעלף עליונה וזהו והמים גברו מאד שעלו למעלה בקדש "על הארץ, יותר מן הארץ שנקראת כן לדברי חז"ל על שרצתה לעשות רצון קונה מ"מ המים האלו ששטפו דור המבול עלו עד למעלה מן הארץ:

ועד"ז י"ל מ"ש בפ' בא ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וינח בכל גבול מצרים כבד מאד לפניו לא היה כן ואחריו וכו' ובמסורה שבבע"הט וינח ביום השביעי כי גם הארבה כמו הצפרדעים והמים הנ"ל זכה להיות שלוחא דרחמנא לייסר את הרשעים ועי"ז עלה למדרגה גדולה מאד שאין למעלה ממנה והגיע לתכלית היותר אפשרית להגיע שיתקדש שם שמים ע"י והנה כמו ששבת הוא תכלית הימים ע"כ בא שבת בא מנוחה כי מי שהגיע לתכליתו והשיג מחוז חפצי אז ינוח וישקוט ע"כ אמר ויעל הארבה שהיתה לו עלייה כנ"ל ע"כ וינח מצא מנוחה ותכליתו וע"ז מייתי המסורה שהרי נאמר וינח ביום השביעי כנ"ל והוסיף לאמר כבד מאד שהי' נכבד במעלה מאוד עד שלפניו ולאחריו לא ימצא נכבד כמוהו שיהא זכאי כמוהו בשל חות השם ומיושבת קו' רש"י מארבה דיואל דהכא לאו בכמות כ"א באיכות נכבדות ידובר בארבה שלא הי' כמוהו במעלה:

ועד"ז י"ל מ"ש ויכלא הגשם ובאסור' שבבע"הט ויכלא העם מהביא, כי אחרי שנתקדש שם שמים ע"י הגשם היו שמחים וששים לעשות רצון קונם כמ"ש באו"הח שאחרי שנמחה כבר כל היקום נאמר ויגברו המים אף שכבר עשו שליחותם של מצוה לא רצו לפסוק ע"כ נאמר ויכלא הגשם בנפעל להורות שבע"כ ושלא ברצונם הוכרחו להפסיק מעבודתם עבודת הקודש וע"ז מייתי ראי' כמ"ש ויכלא העם מהביא בע"כ שלא בטובתם הוכרחו להפסיק מהביא עוד נדבה למלאכת ד':

ועפי"ז י"ל ג"כ מ"ש להלן וישבו המים על הארץ הלוך ושוב ובמסירה שבבע"הט ויצא יצוא ושוב עד יבושת המים והחיות רצוא ושוב, כי אחרי שהגשם לא נעצר רק בע"כ י"ל שהקב"ה ניחם אותם בהבטחתו שעוד יבוא זמנם לעשות שליחותו והוא כמ"ש בסוטה י"א שפרעה טעה שעל כל העולם אינו מביא מבול אבל על חרץ אחת לא נשבע ע"כ הציף על מצרים את מי ים סוף והנה גם העורב שזכה להיות שליח מצוה לא רצה ג"כ לבטל מעשהו עד שהבטיחו הקב"ה שבעת יבושת המים בימי אלי' עוד ישוב לקיים שליחות של מצוה והנה המים והעורב אין בהם דעת ותבונה לטעון כ"א השר שלהם הובטח כמ"ש בפרק שירה וזהו וישובו המים מן הארץ אבל בתנאי הלוך ושוב שעוד ישובו לכסות ארץ וגם העורב יצא בתנאי זה הלוך ושוב עד יבושת המים כפירש"י אבל לא הם בעצמם סירבו והוצרכו להבטחה כ"א והחיות הם השרים שלהם רצים לעשות רצון קונם רק בתנאי ושוב כנ"ל:

ועפ"י האמור הנה מקום אתי לפרש מקרא קדש באומר הבא מן החדש בפ' בשלח ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, ולהלן פסוק כ"ט נאמר ונשנה ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך דים והמים להם חמה (חסר ו' ודז"ל שנתמלא הקב"ה עליהם חימה על פסל מיכה) מימינם ומשמאלם. וכבר נתקשו המפרשים בכפילות הלשון הזה ע"כ לבי אומר לי עפ"י הנ"ל שארץ נקראת על שרצתה לעשות רצון קונה כי בעת שעשה הקב"ה מלאכיו את כוחות הטבע המה ימהרו ויחישו מעשיהם להיות זריזין במצוה ולפי"ז גם הים שידע מקדם את אשר