לוח ארז החדש רפה

יאות לקבל התורה עיי"ש באריכות וזהו וידבר ד' אל משה רק בעת ובזמן המאוחר ההוא ולא קודם לכן כמה דורות הסבה ההוא שאו את וכו' למשפחותם לבית אבותם שרק אז יוכלו להרים את ראשם להיות ראויי' לקבל התורה אם הם למשפחותם לבית אבותם תולדת בדם כנ"ל:

עוד י"ל עם הסיום כל זכר לגלגלותם ופרש"י בקע לגלגולת כי האיש אשר כל עינו ולבו לפרנס בכבוד את משפחתו אנשי ביתו ואליהם ישים עיניו כל הימים להשתדל עבורם בכל מאמצי כחו לרוב אין לו כ"כ הרגלה עצומה בעד הכלל כלו הנקרא געמיינזינן אחרי שראשו ורובו שקוע בהשתדלות להצליח את משפחתו אוהביו אנשי ביתו אבל ישראל עושה חיל וכפלים לתושיה לו שאין באו"ה אוהב את משפחתו באהבה רבה ונמרצה כמוהו בכ"ז לא ימנע ג"כ להקריב נפשו ומאודו לטובת הכלל כלו כידוע וכ"כ המפ' שע"כ לא נתנו ישראל רק מחצית השקל ולא שלם להורות נתן שרק פלג וחצי הוא כל אדם לבדו ורק א' בא' יגשו להיות כל ישראל חברים בהצטרף הא' אל הכלל ולא יפרד אז יקנה תואר השלימות וזהו שאו את כאש בנ"י למשפחותם שכל ראשם ורבם מחשבתם והגיונם כל היום יהי' למשפחותם להעמיד חי וקים את משפחתו ואנשי ביתו האהובי' ובכ"ז בקע לגלגולת יתנו מחצית השקל להורות על החיבור שבפרט עם הכלל כלו וז"ש להלן "ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבותיו הוא" כי עפ"י הנ"ל שיש לנו בנ"י שני חובות לדאוג בעד משפחתינו ובעד הכלל כלו י"ל שז"ש ולציון יאמר איש ואיש ילד בת שכל או"א צריך להיות כשנים והליכות עולם לו לדאוג בעד ביתו ובעד כל קהל ישראל וז"ש ואתכם יהיו איש איש למטה שצריך להיות כמו שנים הנ"ל אבל איש יחידי הוא אם רק למשפחתו הקרובה אליו ולבית אבותיו, לבד הוא נותן את לבו אבל באמת צריך להיות איש איש ילד "בה":

שם כאשר שנה ד' את משה ויפקדם במדבר סיני עפמ"ש רמב"ן ריש פרשתינו שע"כ נענש דה"מ בפקדו את ישראל בבזק בשביל שלא פקד אותם לצורך כ"א להתגאות שהוא מושל על רב עם הדרת מלך והביא בשם המד"ר שבמנין לצורך לא נענשו ע"כ כדי להוציא מ"ר מחשד שלא להתגאות סיפר את ישראל אמר הכתוב שהרי הוא הי' עניו מכל אדם ולמד כן מסיני שהניח הקב"ה ההרים והרמים והשנה שכינתו על סיני הנמוך ופי' משה קבל תורה מסיני בשביל ענויתו שלמד מסיני זכה לזה וז"ש רק כאשר צוה ד' משה לקיים מצות ד' ולא ולהתיהר ברוב עם ח"ו מנה אותם ולמד מדת העניוות ממדבר שהוא השפל והנמך. ואפשר להעמיס זה במקרא שבפ' נשא "עפ"י ד' פקד אותם ביד משה איש איש על עבודתו ועל משאו ופקודיו אשר צוה ד' את משה" כי מה שנותן מקום לחשוד את מ"ר שגם הוא לא מנה רק להתגאות הוא אחרי שנתעכבו עוד ארבעי' שנה במדבר ולא יצאו עוד למלחמה עיי' ספורנו ריש פרשתינו א"כ י"ל שהספירה שלא לצורך שעה היתה להיתהר אבל בפקודת הלווי' אין כאן מקום חשד שהרי היא היתה צורך שעה לידע מה העבדות משא אשר הועמסה עליהם ע"כ אמר הכתוב עפ"י ד' פקד אותם ביד משה שפקודת הלווי' בודאי לא היתה רק לקיים פקודת ד' שהרי היא היתה הכרחית לידע איש איש על עבודתו על משאו והעיד הכתוב כמו שפקודת הלוי' לא היתה אלא לקיים מצות השם וכ"כ ופקודיו כל מה שפקד ומנה וספר גם כשמנה את ישראל שהי' מקום לחשדו כנ"ל בכ"ז לא היתה רק לעשות כאשר צוה ד' את משה:

שם מבן עשרים שנה ומעלה וכו' תפקדו אותם לצבאותם רש"י ורמב"ן נתנו טעם שאינו נמנה עד בן כ' לפי שאינו בן כח וי"ל עוד לפמ"ש בן עשרים לרדוף ופי' הרע"ב דאין בי"ד של מעלה עונשים עד בן כ' וכ"ה בשבת פ"ט ומדדייק דאין בי"ד של מעלה משמע דוקא המלאכים שהם בי"ד של מעלה אין עונשי' והנה אם אין כאן יראת העונש אינו נזהר כ"כ מעבירה ואחרי שבמלחמה צריך להיות נקי