לוח ארז החדש רפא

נאמר "פועל אדם ישלם לו" אף מה שהאדם פועל לטובה באשר הוא אדם וטבעו האנושי מענשליכקייט יצמוהו לרחם על הבריות בכ"ז ישלם לו הקב"ה וכן נאמר במ"ר ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם בשביל שהם אחיו ולבו עליו דווי לראות בסבלותם בכ"ז שולם לו הקב"ה שכרו כדאי' במד"ר פרשתינו שא"ל הקב"ה שבעבור זה אתה עתיד לפרש לבני נדריהם הה"ד איש כי יפליא לנדור והטעם כי אף שהוא רחמן בטבע בכ"ז אחרי שרק הנפש מטבעה לרחם בשביל שהיא חציבה ממקור הרחמים כנ"ל אבל הגוף פורש לרגלה כמה עיקולי ופשורי למנוע הטוב מבעליו ואם בכ"ז יסיר כל מכשול מדרכו הטוב והמטיב ועושה כמגמת לבו הטוב תחשב לו לצדקה לזה אמר "איש" כי יפליא לנדור אף שבשביל שהוא איש ובטבעו לרחם הוא נודר ונודב בכ"ז אחרי שרק הנפשות לד' אבל הגוף משתדל לעצור את הנפש לעשות כטבעה ע"כ בדין הוא שיטול שכרו וזהו כונת המד"ר הנ"ל שאף שנאמר ויצא אל אחיו וירא בסבלותם שממדת האחוה השתתף בצערן בכ"ז אם גם כי יפליא לנדור באשר הוא איש בכ"ז נפשות לד' יבואו על שכרן בלי מגרעת:

עוד י"ל עפמ"ד פ"ק דנדרים דשמעון הצדיק לא אכל רק פ"א מאשם נזיר טמא שהי' מתגאה בשערו וא"ל רשע למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך ונדר בנזיר והכי קיי"ל בטוש"ע יו"ד סי' ר"ג דאף שאין האדם רשאי לנדור וכי תחדל לנדור לא יהי' בך חטא והנודר מקרי רשע מ"מ אם רואה שיצרו מתגבר עליו מותר והנה מקור הגאוה הוא בשידמה האדם בנפשו שהארץ נתן לבני אדם כלומר שהארציות שלו הוא ויוכל להשתמש בו כחפצו ואין מי ימשול בו ע"כ הוא מתגאה כי כל שתה תחת רגליו אבל אם יודע שלא רק השמים לד' כלומר רק הנפשות לד' הנה כ"א גם הארץ ומלואה לד' הוא ולא האדם מושל בארץ בודאי לא יתגאה אם יודע שאדון לו על כל פסיעה ופסיעה כ"א יכניע וישפל א"ע ויעשה רצון קונו וז"ש איש כי יפליא לנדור שאתה רואה אדם נודר אשר בכל פעם יחדול לנדור כי בידעו שהנודר נקרא רשע ויהא לפלא בעיניך שבפעם הזאת יצא מגדרו גדר ידוע תדע שהסבה שכעת יצא מן הכלל שלו הוא בערכך שערך ושיער בעצמו שרק נפשות לד' אכל הגוף נתן לבני אדם ועי"ז נתגבר עליו יצרו ע"כ נדר לכבוש את יצרו וז"ש בנזיר הנ"ל "למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך" שתכזב בדעתך שהעולם הגופני שלך הוא לעשות בו כרצונך לא כן הוא כי העולם אינו שלך כ"א לד' הארץ ומלואה. וי"ל בזה משאז"ל האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני ה"ז צדיק גמור וי"ל וכי בשביל סלע א' שיתן לצדקה יקרא צדיק ונוסף ע"ז צדיק גמור אתמהה? ונ' עפמ"ש תוס' פ"ק דחולין דבעת צרה ח"ו מותר לנדור וכ' ריטב"א פ"ק דנדרים כגון שחלה בנו ואמר ע"מ שיחי' בני ע"כ כלפי שאז"ל דנודר מקרי רשע קמ"ל שאם הוא בעת צרה ואמר בשביל שיחי' בני אם הוא צדיק מעיקרא לא יאבד שמו הטוב צדיק כ"א אף שנדר בכ"ז עוד צדיק יקרא אחרי שהוא בעת צרה והנה מוכח שם בנדרים דווקא בנודר בהרי עלי הוא דמקרי רשע דלמא יכשל ולא יוכל לקיים נדרו אבל נדבה הרי זו שאינו חייב באחריותו וכבר הופרש את נדרו ואין לחוש למכשול ל"מ רשע והנה הנודר הזה שבעת צרתו הי' מותר גם לקבל עליו נדר בהרי עלי והוא החמור על עצמו ואמר "סלע זו לצדקה שהוא נדבה אף שהי' יכול לומר הרי עלי הנה הוסיף חומרא על חומר' ע"כ לא לבד שלא יאבד ע"י נדרו שם צדיק שהי' לו מקודם כ"א, גם צדיק "גמור" יקרא בשם טוב כוסף על שמו הראשון. ויתיישב בזה משה"ק תוס' מאל תהיו כעבדים המשמשי' ע"מ לקבל פרס ולהנ"ל ניחא כמובן שלא בשביל נדר זה יקרא צדיק כ"א נשאר לו שמו הטוב אשר הי' לו מן קדמת דינא:

שם ואם מך הוא מערכך והעמידו לפני הכהן והעריך אותו כפי אשר תשיג ידו עפמ"ש לעיל פ' בהר וכל ערכך יהי' בשקל הקדש שלא נעריך מעלת האדם לפי רוב או