לוח ארז החדש כז

דברי מחצית השקל שם יש ליישב, אבל להנ"ל שהברית שלא ירקבו הפירות נכרת בשביל האדם ע"כ רק מאכל אדם לא נרקב אבל מאכל בהמה נרקב ע"כ הוכרח לתת להם משלו שהרי שלהם נרקב ונפסד ואז"ל אין הברכה מצויי' בדבר הספור ומנוי ע"כ יש לכנות דבר שהברכה שרוייה בו "אין מספר" שבשביל אשר לא יספר נתברך א"כ כוונת המסורה להם לבדם לא יוכל ליתן מאכל לבהמה כ"א רק להם ולגמליהם אדם ובהמה יחדיו יאכלו והטעם כי אין מספר שנתברך המאכל שלא ירקב ורק מאכל אדם כן יבורך:

ומכל החי מכל בשר וכו' תביא אל התיבה וכו' מהעוף למינהו וכו' יבואו אליך להחיות, עפמ"ש שפירש"י כי השחית כל בשר שאפי' בהמות היו נזקקים לאינו מינם לפי"ז כמו שבני אדם הרשעים לא רצו לבוא אל התיבה כן הבהמות שהשחיתו ונזקקו לאינו מינם לא באו מעצמם עד שנח הכריחם בע"כ וזהו מכל החי מכל בשר" אותן הבהמות שלא הסתפקו להזדווג למינן ודומה להם כ"א חיו והזדווגו עם "כל בשר" באין הפרש בין מינו לאינו מינו אותם לא יבואו מעצמם כ"א אתה תביא אותם, אבל מהעוף ומהבהמה למינהו' אשר לא נזדווגו אלא למינם הם יבואו מעצמם מבלי הכרח:

וישלח את היונה מאתו וכו' והנה עלה זית טרף בפיה, ופירש"י יהיו מזונותי מרורים כזית בידו של הקב"ה ולא יהיו מתוקים כדבש בידי בשר ודם כי ישראל כל זמן שעול הגלות מכביד עליהם אכפו הם דבקים בהקב"ה ובתוה"ק אבל אם ירווח להם מעט אז יעזבו את ד' ויורו אחור וכן פי' בלוח ארז וזאת לפנים בישראל על הגאולה שגם בימים הקדמונים בעת אשר העיקו לנו צוררינו בכל מאמצי כחם אם היו ישראל רוצים לעזוב את תורת ד' היו נגאלים מיד אויביהם והיו נותנים להם כל החריות המבוקשות אבל וזאת היא תוה"ק שנקראת וזאת התורה לפנים בשנים קדמוניות היתה יקרה בעיני ישראל למעלה ראש על הגאולה יותר מן גאולתם ע"כ החזיקו בה ולא הרפו ממנה כי יאה להם גאולת הנפש ע"י תוה"ק מגאולת הגוף ע"י עזבם אותה והנה כנסת ישראל נמשלה ליונה מה היא אינה מורדת בבעלה כך ישראל תהו הרמז וישלח את היונה היא כנסת ישראל שלח הקב"ה המכונה נח כפי' המפ' ז"ל מאתו לראות הקלו המים הזדונים מעל פני האדמה אם כבר הוקל עול הגלות ואז לא יהי' עוד כיונה כ"א ימרדו בהקב"ה אבל אחרי שלא מצאה היונה מנוח ורדפוה מכל עבר ופנה להיות נע ונד בראש גילים ע"כ ותשב אליו אל הקב"ה לעת ערב ושקעה שמש חירותם ותאמר אל ד' מוטב שיהיו מזונותי מרורים כזית וטוב לי להיות בגלות המר והנמהר אבל שאשאר ביד הקב"ה ואל יהיו מתוקים כדבש ונופת צוף החירות אבל אז אהי' ביד בשר ודם הם התאות השולטות בי כי זאת לפנים על הגאולה:

וי"ל עוד שאף אם ישראל אינם חוזרי' בתשובה עד ששחו לעפר ובאו בדיוטא התחתונה ובצר לך ושבת עד ד' אלקיך בכ"ז הקב"ה ברחמיו לא ידח ממנו נדח ומקבל תשובת רשעים אף שלא שבו טרם באו מים ער נפש וז"ש ולא מצאה היונה מנוח ותשב. אליו אף אם לא שבה כנסת ישראל הנמשלת ליונה אל אביה שבשמים עד שהיתה גילה וסורה נדחת מדחי אל דחי ומים על פני האדמה לשוטפה בכ"ז וישלח הקב"ה ברחמיו את ידו הגדולה ויקחה אליו וז"ש להלן ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ יש לרמז עפ"ד הנ"ל עפמ"ש בלוח ארז לפ' צרות רבות סבבונו קראנוך ד' אלקינו רחקת ממנו בעוונינו ועדיין לא שבנו מטעותינו שאף העיקר הגלות הוא גלות השכינה כלומר שהקב"ה רחוק מכליותינו בעוונינו אין אנו צועקים ומתפללים על רזא דנא שיחזיר שכינתו בינינו ויטהר לבנו לעבדו באמת כ"א כל צעקותינו ושועתינו הוא בשביל גלות הגוף שאנו סובלים אבל על גלות הנפש אין חולה וזהו לאות לבני מרי שהגלות לא זקק וטהר אותנו עדיין ועודנו טועים להחליף העומד בעובר וזהו צרות רבות סבבונו קרחנוך ד' אלקינו כל תפלתינו ובקשתינו הוא בשביל הצרות אשר אנו סובלים אף שהצרה היותר גדולה היא שרחקת ממנו בעוונינו וע"ז היה לנו לזעוק אל המלך שיקרב אותנו אליו ולא בשביל הצרות הגופניות לבדם וזה יוכיח כי עדיין לא שבנו מטעותינו וז"ש ותבוא אליו היונה לעת ערב וחשכו ככבי נשפה ותצעק אל ד' על והנה עלה זית טרף בפיה שע"י הגלות מזונותיה מרורים כזית וע"ז מתאוננת וקובלת שצרות רבית סבבנהו ועי"ז וידע נח