לוח ארז החדש רעה

והמוסר הזה יוכל לקיים אף לאחר שעבר זמן המצוה בפועל וז"ש אם רצונכם ללכת בכל זמן ועידן בחקותי כנ"ל אז תטובו מעלליכם לעשות כזה שאת מצותי תשמרו אחרי שכבר עבר זמנם וכבר ועשיתם אותם בכ"ז יהיו לכם למשמרת ע"י שתצפנו תושית המוסר היוצא מהם וזהו את מצותי תשמורו שכל אתים שבתורה לרבות ה"נ לרבות טעמי מוסר ונימוקי המדות היוצאי' מהמצות אותם תשמרו אחרי שכבר עשיתם אותם. ועפי"ז י"ל מ"ש בפרשתינו וזכרתי את את בריתי יעקב וכו' והארץ אזכור ובילקוט מכאן שארץ ישראל שקול כנגד המילה כי להורות ע"ז שאף שכבר קיימו המצוה בפועל בכ"ז לא תמוש מאתנו ניתן לנו מצות מילה אשר תמיד לא סרה מאתנו בשכבינו ובקומינו כמ"ש ז"ל שדה"מ ראה א"ע ערום בלא מצוה עד שראה ונתפייס במילה וכ"כ ארץ הקדושה כל נשימה שבה היא מצוה והעם השרוי בתוכה נשוא עון ע"כ שקולה מצות ישיבת א"י כמצות מילה בהיות ששניהם לא יסורו מהאדם כל ימי חייו:

ובתנחומא דריש אקרא דאם בחקתי הה"ד חכמות בחוץ תרונה וי"ל עפמ"ש יוסף לאחיו אל תרגזו בדרך ודז"ל שלא יתעסקו בדבר הלכה ומסיק הש"ס בתענית דלעיוני אסור בדרך אבל למיגרס שרי ומצוה והנה דה"מ אמר זמירות היו לי חקיך ונענש ע"ז כאז"ל כי זמירות הוא בלי עיון ורק דרך שיר וזמירה בעלמא כאז"ל עשאוני בניך ככנור וז"ש אם בחקותי תלכו שאף בלכתכם בדרך אתם רוצים ומחוייבי' לעסוק בד"ת ה"א למיגרס דרך שיר בלי עיון ע"כ חכמות "בחוץ" מה שאתם עוסקי' בחכמת התורה בחוץ בשבקים וברחובות רק "תרונה" בדרך שיר בעלמא למיגרס שרי אבל לעיוני אל תרגזו בדרך כנ"ל:

שם ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד כי חרדת הארץ וזייעותיה. ערדבעבען נתהווה ע"י שכחות הטבע אשר מתחת לארץ אינם מתחלקים בשוה כ"א הא' יגבור על חבירו וילחם עמו ברב כח ועוז ועי"ז עמודי ארץ יתפלצון והיו למחתה עיי' מאור עינים בתחלת ספרו אבל אם הכחות שבפנימיות הארץ האש הרוח והאויר יתחלקון בשוה ושלום ביניהם אז הקולות יחדלון והארץ שקטה והנה במקומות שמצויי' רעישות הארץ רוב פחדם ומגורם של בנ"א הוא על משכבם בלילות כאשר ישכבו חוזי' על מטתם ופתאום צריכי' לנוס לקול החרדה שלא יהיו בתיהם קבריהם וז"ש ונתתי שלום בארץ שבארץ של מקום משכן הכחות הטבעיות השונות יהי' שלום ביניהם בלי ניגוד ומלחמה ולא יקום א' מן הכחות על רעהו ועי"ז ושכבתם לעת ערב נכון ובטוח באין מחריד פן תבקע הארץ ע"י מלחמת הכחות הנ"ל:

עוד י"ל כי נאמר יבוא שלום ינוחו על משכבותם כי כ"ז שהאדם חי הוא נלחם תמיד עם יצרו המסיתו לרעה רק לעץ קץ בעת אשר כבר שבת המיות החמדות ונחו גלי התאוות אז יבוא השלום לאדם וזהו ונתתי שלום רק בעת אשר בארץ האדם ישוב לעפרו ורק בעת שכב לשינת עולם רק אז אין מחריד כי התאוה אשר מוצאה ומקורה מן הארץ באשר האדם גשמי וחומרי ונוכל לקרותה בשם חי' רעה מן הארץ' רק אז תשבות ותנוח לא בעודנו בחיים חייתו:

עוד י"ל עפמ"ש בלו"א לפ' מ"ש קומה ד' וינוסו משנאיך מפניך שמשנאי ד' אומרי' שהוא ח"ו בעל חימה ונוקם מה שהוא חילול כבודו ית"ש אבל אם ינוסו האויבים לפנינו בלי מכת חרב ואבדן אז בטלה תלונתם על ד' וזהו וינוסו משנאיך הרוצים לגרום שישנאו אותך מפניך על שיש לך פנים של זעם עיי"ש פ' בהעלותך ואז"ל חי' רעה באה לעולם על חילול השם. ואין לך חה"ש גדול מזה שיאמרו בגוים שהקב"ה נוקם ובעל חימה ע"כ אמר והשבתי חי' רעה זו שהיא חילול השם ע"י שורדפתם את אויביכם ולא שאתם תאבדו אותם כ"א ונפלו "לפניכם" עוד קודם בואכם עמהם לקרב למלחמה כבר יפלו בחרב עצמם כפירש"י איש בחרב רעהו ולא תצטרכו לשלוח יד בהם לעשות נקמה בגוים: