לוח ארז החדש רעד

אלקיכם דקדק באוה"ח דפתח בלשון נסתר אשר הוצאתי אותם וסיים בנוכח אני ד' אלקיכם ועוד ההמשך לא תעשו לכם אלילים ל כי או"ה נקראו עבדים ואף בישראל בזמן שאינם עושים רצונו של מקום אבל בעושים נקראים בנים וי"ל שב"נ הלא אינם מוזהרי' על השיתוף כידוע וי"ל דה"ט משום שנקראו עבדים ובעבד מצינו שיש לו אדונים הרבה כדאי' בש"ס עבד של ב' שותפין אבל בן אין לו אלא אב א' לבד ע"כ נקראו או"ה עבדים שיש להם אדונים הרבה ואף ישראל כשאינם עושים רצש"מ משא"כ בישראל העושים רצש"מ ואין לנו מלך אלא אתה אב א' יחיד ומיוחד נקראים בנים כמו שהבן אין לו אלא אב א' והנה כשיצאו ישראל מעם לועז עד שהיתה יודא לקדשו הי' הקב"ה אל מסתתר והי' רק בבחינת עבדים ורק לאחר קבלת התורה נתעלו להיות משכנו בתוכם ולהקרא בשם בנים וממילא דאסור להם ע"ז בשיתוף כי הבן אין לו אלא אב א' וז"ש עבדי הם אשר הוצאתי אותם מאמ"ב בעת ההיא לא היו אלא עבדים שדבר אליהם בנסתר ולא בנוכח לשון חבה ואהבה אבל לע"ע אני ד' אלקיכם אדבר אתכם בלשון נוכח וחבה כי עליתם למדרגת בנים אתם לד' אלקיכם ע"כ לא תעשו לכם אלילים שהשיתוף אסור:

עוד י"ל ע"ד שא"ל כל המקבל עליו עול תורה מעבירי' ממנו עול מלכות ופירש בלו"א ע"ד שאז"ל אין בין עוה"ז לעוה"ב אלא שיעבוד מלכיות כי עול התורה אף שנראה שכבד הוא על האדם בכ"ז יצא הפסדו בשכרו שמי שאינו מקיים את התורה בדעתו שהוא בן חורין באמת הוא עבד לאדונים הרבה הם תאוותיו אשר הוא מסור בידם כמ"ש שאוו לאלקית הרבה ע"כ אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה שהוא פורק מעל צוארו שיעבוד התאות המושלות עליו בעים רוחם ואין לו אלא אדון א' אבינו שבשמים וז"ש כי לי בנ"י עבדי כמו אם בנ"י יהיו לי לעבדים העובדים את בוראם אז ירויחו בזה שלא יהיו עבדים למלכיות התאות כ"א רק עבדי הם לי לבד יעבדו ואין מי מושל עליהם ע"כ אף שאני אלקיכם במדה"ד לענוש את העוברים על פקודי ד' בכ"ז ד' מדה"ר אני שעי"ז אפרוק מעליכם עול מלכות כנ"ל:

פרשת בחקותי אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמורו עפמ"ש בלו"א פ' מצורע לפ' מ"ש אשרי תמימי דרך שגם אם האדם עזב את ביתו וילך בדרך לא יורה לעצמו היתרים לעבור על מצות ד' באמרו אחרי שכמה מצות שהורגל בהם לעשותם בשבתו בביתו כמו תפלה בצבור וכדומה וא"א לקיימן בעת אשר ישם לדרך פעמיו ואורח ברגליו יבוא ואחרי שאז"ל ופערה פיה לבלי חוק למי שמשייר אפי' חק א' ע"כ יאמר נא אחרי שא"א לקיים בלכתי בדרך את כל המצות אקל לעצמי אף במה שבידי לקיימן אבל באמת טענה זו כוזבת היא אחרי שאז"ל נאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה והיינו אם דואג וכואב ע"ז שא"א לקיים מחמת אונס אבל יושב ומצפה ושומר מתי תבוא לידי ואקיימנה א"כ על המצות שא"א לו לקיים עלי דרך אונס רחמנא פטרי' אבל ענוש יענש על מה שבידו לקיים ולא קיים וזהו הרמז אם בחקותי תלכו, שאף בלכתם בדרך צריכים אתם לקיים פקודי וכ"ת הלא א"א לקיים את כלם לז"א ואת מצותי תשמורו מלשון ואביו שמר את הדבר שתצפו ותייחלו לקיים את כלם אף אותן שא"א לקייימן בדרך:

עוד י"ל וליישב דקדוק הלשון ועשיתם אותם דהו"ל למימר תעשו אותם כמ"ש תשמורו עפמ"ש באוה"ח שלא בלבד בעת עשותו המצוה יקיים מצות ד' כ"א כמ"ש בכל דרכיך דעהו חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך שאף בלכתו בדרך ישמור חקות ד' והנה הלא א"א לקיים המצות תמיד למשל אחרי שעבר יום השבת א"א לשמור אותו ביום א' אבל התקנה לזה כמ"ש בלו"א פרשתינו אקרא דואת משפטי תגעל נפשכם שמכל מצוה יוצא תורת מוסר