לוח ארז החדש רסח

הגוף אבל הנפש אשר אינה טרודה בשנה ההיא על המחי' ועל הכלכלה תגביה עוף לגבהי מרומים לשבוע מטוב הרוחני להשלמתה כמ"ש לעיל שע"כ נאמר שבת שבתון בשבתות ויו"ט שהגוף ישבות בהם ממלאכתו והנשמה תשבות ותפסוק ממנוחתה בימי החול אשר טרדות הפרנסה בעוכריה להכריעה מעבודתה עבודת הקדש והנה א' מהשמות שנקראת בהם הנפש הוא שחיה' כמ"ש נפש יחידה חיה ע"כ אמר אם בשאר השנים רק לבהמתך הוא הגוף הבהמי תבואת הארץ לאכול ולשבוע והנשמה אין לה מרוב דגן ותירוש כלום להשלמתה אבל בשנה המקודשת שנת השמטה לא רק לבהמתך כ"א גם "לחי' אשר בארצך" היא הנשמה השוכנת בתוך ארציות הגוף שלך תהי' לה לאכול. ובזה יש לרמז מ"ש פ' שמיני "זאת החי'" אשר תאכלו מכל "הבהמה" דפתח בחי' וסיים בבהמה ולהנ"ל י"ל דרומז לדברי האר"י הידועי' לפרש מ"ש כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי ע"כ מוצא מי ד' יחי' האדם שבכל המאכל אשר יאכל יש דבר רוחני' והוא נשמתו המחי' אותו והנשמה נהנית רק מרוחנית ומהנשמה שבמאכל וז"ש זאת החי' היא הנשמה והרוחנית את זה תאכלו ולא רק הגשמית שבו:

שם וספרת לך וכו' והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה עפמ"ש למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה שע"י שאנו סופרים ומונים את ימינו כצל עוברי' נשכיל להטיב דרכינו ונאמר יראת ד' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה שאצל הצדיקים שממלאים את ימיהם בטוב ומועיל ימים נחשבי' להם לשנים כמ"ש מתיקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל ואז"ל יגע תלמיד וותיק זה וכו' וברשעים להיפך אף אם יאריכו שנותיהם אבל אחרי שתוכם ריק ועמל גם השנים לא נחשבו רק כימים כמו שהאלצתי ע"ז ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם שאם האדם ממלא את שנותיו בדברי חלומות אשר לא מעלין ולא מורידין אז בבוא עת קצו אף אם האריך שנים כמתושלח בכ"ז שנתיים ימים השנים לא נחשבו רק כימים וז"ש וספרת לך אם תמנה ימיך תביא לבב חכמה עד והיו לך "ימי ז'" שבתות השנים שרק הימים ג"כ כשנים יחשבו לך:

שם והעברת שופר תרועה בחדש הז' בי' לחדש תעבירו שופר בכל ארצכם הא דפתח בלשון יחיד והעברת וסיים בל"ר תעבירו י"ל דרומז למ"ש רש"י דתקיעת שופר בר"ה שלא בב"ד אינו דוחה שבת ומצינו והעברתם את נחלתו שהוא לשון סילוק וז"ש והעברת אתה היחיד שלא בבי"ד לפעמים אתה מעביר ומסלק את השופר כגון שחל בשבת אבל ביוכ"פ כ' רמב"ן סכל יחיד חייב לתקוע אף שלא בבי"ד:

שם ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו עפמ"ש באבות חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום וכ' בלו"א שמיני י"ג שרק אז חבובין ישראל שנקראו בנים למקום אם "נודעת" להם שידעו וישימו על לביהם תמיד שהם בנים למקום ויתיישב בזה משה"ק בתויו"ט למה לא הביא התנא מקרא קדש דבני בכורי ישראל ולהנ"ל א"ש אי מקרא הזה שאמר השי"ת שלא בפני ישראל הו"א אף שלא נודעת להם שנקראו בנים מ"מ הוא חיבה להם ע"כ מייתי ראיי' ממה שאמר הקב"ה להם בפניהם בנים אתם מזה מוכח שרק אם נודעת להם ונוהגים מנהג בנים למקום אז חיבתן יתירה וז"ש ושבתם איש אל אחזתו שהקב"ה ישיב את שבותינו שנאחז בירושת אה"ק ולא יוסיף להגלותינו בתנאי ואיש אל משפחתו תשובו אם נודע לנו שאנו ממשפחה מיוחסת וננהוג כמיוחסין:

שם כי יובל היא וכו' מן השדה תאכלו את תבואתה וכו' תשובו איש אל אחזתו ות"א לאחסנתי' עפמ"ש בלו"א פרשתינו לפרש מ"ש והיתה שבת הארץ לכם לאכלה שלצדיקים שביתת הארץ היתה להם ליותר תועלת מן עבודתה ששבת הארץ השפיעה על שני העבודה שיהי' לכם לאכלה וכ"כ שנת היובל היתה משפיע