לוח ארז החדש רסב

ישובו ויחיו והנה הלולב רומז לישראל כמ"ש לעיל אף ישראל אין להם אלא לב א' והג' מינים לאו"ה שמביאים קרבנות עליהם בחג הסכות ע"כ הלולב שרומז על ישראל הוא בימין להורות שימינם רוממה עוד תעשה חיל אבל המינים שכופרים בתחה"מ וסוברים ששם ישראל ח"ו לא יזכר עוד למה נוטלין הלולב בימין:

שם ושמרתם מצוותי פירש"י זו המשנה ועשיתם אותם אני ד' ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בנ"י כי אם גם אנו עושים ומקיימים את המצות כדבעי אין אנו בטוחים עוד שלא תשכח התורה מפי זרעינו רק אם נלמד את בנינו לחפור מבאר חפרוה שרים רק אז אנו בטוחים שלא תשכח לדור אחרון וזהו ושמרתם את מצותי אם רוצים אתם ולשמור ולקיים את דברי התורה שלא תאבד מכם לנצח זו המשנה ע"י שאתם שוני' ומלמדי' אותה לבניכם זהו השמורה המעולה ואז"ל שת"ח צריך ליזהר ביותר מחילול השם שלא יאמרו הבריות ראו מעשיו של זה שעוסק בתורה ע"כ אחרי שהזהיר על הלימוד הוסיף לאמר שתזהרו ביותר שלא תחללו את שם ד' ובלו"א בהעלותך פי' מאז"ל פתח בכבוד התורה ודרש שלא תאמר שהוא חילול כבודו שאנו דורשי' וחוקרי' בטעמי התורה ומדוע לא נסמוך על נותן התורה ית"ש מבלי לידע טעמה ונימוקה ע"כ אמר שאדרבה שזהו כבוד התורה שאינה יראה מאור החקירה והדרישה עיי"ש ע"כ אחרי שהזהיר על לימוד התוה"ק וחקור בה לא תירא שע"י החקירה תחללו את שם קדשי כ"א אין רצוני וכבודי שרק המורים והגדולים יבינו טעמי התורה כמו באו"ה שרק הכהן והמורים להם משפט החקירה אבל המון העם יגששו כעור באפילה כ"א ונקדשתי בתוך בנ"י כקטן כגדול:

שם ו' ימים תעשה מלאכה וכו' שבת היא לד' בכל מושבותיכם לפמ"ש בספורנו כאן שלפי השתנות האורך בגלילות ותחומים ישתנה ג"כ תחלת היום והלילה מ"מ תהי' תחלת השבת וסופה בכ"א מהגלילות ליושביו כפי התחלת היום והלילה בגליל ההוא לפי"ז בכל הארץ תמיד הוא שבת פעם במקום זה ופעם במקום אחר ואחרי שהשי"ת מלוא כל הארץ כבודו והקב"ה שומר את השבת כאז"ל ואחרי שהוא שובת כמו בנ"א א"כ תמיד הוא שובת שהרי הוא ית"ש שובת כביכול ביחד עם כל יושבי חלד ואפשר שע"ז נאמר יום שכלו שבת ומנוחה לחי העולמים שלהקב"ה שהוא חי עם העולם כלו בכבודו אצלו הוא יום שכלו שבת ולפי"ז הי' לנו לאסור המלאכה בכל הימים אחרי שאנו צריכים לשבות כמו הקב"ה כמ"ש את מצותי תשמורו אלא בשביל שלא ניתנה תורה למלאכי השרת ואנו צריכים למלאכת עבודה להחיות את גוייתינו עלי אדמה ע"כ ההכרח להתיר המלאכה בימות החול אבל הצדיקים גמורים שמלאכתן נעשית ע"י אחרים כמ"ש ועמדו זרים ורעו צאניכם באמת אסורי' לעשות מלאכה כל ימיהם ואפשר שע"כ אז"ל כיון שנתמנה האדם פרנס על הציבור שהם מפרנסים אותו די מחייתו אסור לעשות מלאכה כי הוא צריך לשבות כמו הקב"ה אשר אצלו יום שכלו שבת וז"ש ששת ימים תעשה מלאכה רק מן ההכרח ובע"כ כדי צורך הגוף אבל ביום הז' שבת שבתון "וכל" מלאכה אף לצורך הפרנסה לא תעשו והטעם כי שבת היא לד' בכל מושבותיכם בכל מקום שאתם יושבים ושובתים גם הקב"ה הוא שובת תמיד וכיון שכן הי' מן הראוי לאסור מלאכה בכל יום ורק ע"צ ההכרח תעשה מלאכה. וי"ל בזה גם רישא דקרא דפתח דתקראו אותם דמשמעו שצריך לקרוא אותם ע"י קביעות החדש כאז"ל וסיים בשבת דהוא קבוע וקיים ולהנ"ל י"ל עפמ"ש ז"ל המהלך במדבר ואינו יודע אימתי שבת מונה ו' ימים ושובת בז' ובימי המעשה ג"כ אינו רשאי לעשות מלאכה אלא כדי פרנסתו וידועי' ד' הגר"א ז"ל שפי' זכור את יום השבת לקדשו אם תזכור אימתי שבת אז ו' ימים תעבוד ועשית "כל" מלאכתך כמו שתרצה אבל אם ויום השביעי שבת לד' אם שכחת אימתי שבת ורק אתה מונה והולך עד היום הז' כנ"ל ואתה מקדשו אז גם בששת הימים לא תעשה