לוח ארז החדש רסא

דמה"ט כשר קרבן בן ח' ימים אף שעדיין אינו מן המובחר וטוב וגם מחירו מעט הוא לפי שידע הקב"ה שמשפטיך תהום רבה כנ"ל שהאדם עלול לחטוא ואם בכל פעם שיחטא יצטרך להביא פר בן בקר אשר דמיו מרובי' א"א לעמוד בו וזהו כונת המדרש אחרי שאדם ובהמה תושיע ד' כנ"ל ע"כ משפט אדם מבן ח' ימים בשביל שקשה לקיים מצות ד' ומשפט בהמה מבן ח' ימים והלאה בשביל שבנקל הוא לחטוא בכל עת ועונה כנ"ל:

בדמש"א הביא מדרש שור או כשב וכו' מכאן רמז לתחיית המתים מה"ת אבל המינים שכופרים בתה"מ האיך נוטלים לולב בימין ואתרוג בשמאל כי אדם עיר פרא יוולד ורק ע"י מעשיו הוא מתקן א"ע להוסיף להשלים א"ע מידי יום ביומו ובהגיע לימים ואורך ימים תבונה יבא שמשו וילך לעולמו וא"א להאמין שלריק יגע וכל טרחתו להשלים א"ע מאפע והמות בלעו לנצח א"כ למה זה יגע וטרח בעולם הזה ובע"כ שיש תחיית המתים ובעת יעזוב את עולם המעשה אחרי שטרח בע"ש יאכל פרי עמלו ביום שכלו שבת ומנוחה וז"ש אחרי ששור וכו' כי יולד ואז"ל שור בן יומו קרוי שור שבעת בא קצו שור לטבח יובל הוא באותו מדרגה עצמה שהי' ביום הולדו אבל האדם אשר ביום הולדו נמשל כבהמה נדמה ורק אח"כ עולה יעלה מעלה בכל יום מוסיף והולך בהשלמת עצמו ובע"כ שגם לאחר מותו יחי' וילך מחיל אל חיל לחזות בנועם ד' כמו שמוסיף והלך בעוד בחיים חייתו וכ"כ שע"כ הימין הוא היד החזקה כי היא רומזת לפעולת האדם לצורך נשמתו וחיי עוה"ב אשר היא צריכה לכל מאמצי כחו והשמאלית היא יד כהה לרמז שעל צרכי עוה"ז שהם רק כטפל לגבי העיקר ע"כ א"צ לעמול רק ההכרחו והמותר יקדש לד' כמ"ש אורך ימים ליום שכלו ארוך והוא חיי עוה"ב צריך לעמול בימין בכל כחו וחילו אבל בשמאלה רק ביד כהה להשיב עושר וכבוד וכל צרכי הגוף והנה הלולב מורה ג"כ על חיי עוה"ב שהוא גבוה משאר המינים וכמ"ש ז"ל מה תמרה אין לה אלא לב א' כך ישראל אין להם אלא לב א' לאביהם שבשמים והג' מינים האחרים ירמזון על חיי עוה"ז כמ"ש במדרש יעלוז שדי וכל אשר בו ע"כ הלולב בימין להורות נתן שחיי עוה"ב הוא העיקר ולו יתר שאת וכ"ז למי שמאמין בתחה"מ כנ"ל אבל המינים הכופרים בזה למה נוטלים הלולב בימין הלא בעיניהם רק עוה"ז הוא עולמם בחייהם כנ"ל לפי חומר הנושא:

עוד י"ל עפמ"ש יחיינו מיומים ביום הג' יקימנו ונחי' לפניו ופי' בלו"א קדושים כ"ו שבהיות שבעת הוולד האדם הוא ג"כ מת מעולמו מבטן אמו וגם טרם נוצר בבטן אמו חיה באוצר הנשמות ויצירתו בבטן הוא מיתתו מעולם הנשמות ראינו משני לידות האלו שבכל מיתה יש לידה אחריה ע"כ נקוה שגם ביום הג' בעת נעזוב את האדמה יקימנו עוד הפעם ונחי' לפניו וי"ל שזהו שכוונה המשנה דאבות הילודים למות והמתים להחיות' שאחרי שאנו רואים שבכל לידה יש מיתה הקודמת עי"ז אנו בטוחים שהמתים להחיות כנ"ל ולפי"ז דה"ט שבעת ימים יהי' תחת אמו בשביל שכל יציר בעת לידתו גם מיתתו מלעולם הקודם ואחרי שאין לפניו עצבות ואין השכינה שורה מתוך עצבות ע"כ צותה התוה"ק להמתין ח' ימים בטרם יקריב אותו לרצונו לפני ד' עד יעברו ימי אבלו וכיון דמוכח מזה שבכל לידה יש מיתה ע"כ מכאן רמז לתחה"מ ע"ד יחיינו מיומים הנ"ל:

עוד י"ל עמ"ד בתנחומא פרשתינו שע"כ בחר הקב"ה בקרבן כשב או עז מפני שהם נרדפים מן החיות והא' יבקש את הנרדף וישראל נרדפים מפני או"ה וכתיב ובך בחר ד' ע"כ אף שישראל בגולה נחשבים כמתים יורדי בור כמ"ש שמוני כמתי עולם מ"מ אחרי שהם נרדפים כשור או כשב. יש לצפות שמתים יחיה אל בשביל שא' יבקש את הנרדף וז"ש מכאן שבחר הקב"ה בנרדפים לקרבן יש רמז לתחיית המתים שישראל הנחשבים כמתים עוד