לוח ארז החדש רנט

שם ובת כהן כי תהי' אלמנה וכו' ושבה אל בית אביה כנעוריה וכו' תאכל וכל זר לא יאכל בו הך סיומא נ"ל דרומז עמ"ש ז"ל ד"ת ארוסה ב"י אוכלת בתרומה רק גזיר' שמא ימזגו לה כוס וכו' ותשקה לאחיה לא תאכל עד שתכנס לחופה ולפי"ז י"ל בטעמי' דקרא דע"כ בת כהן הנישאת לישראל לא תאכל בתרומה דנהי דבארוסה לא חשה התורה ומותרת ד"ת ארוסה לכהן לאכול משום דהא לא שכיח שישלח לה תרומה לבית אביה אבל בנשואה לישראל וגייסי ביה אחרי שדרה עמו שפיר שכיח ושכיח ויש לגזור שתאכיל גם לבעלה מתרומתה ומצינו כ"פ שהתורה חשה לתקלה וכ"כ אם מת בעלה הישראל והניח זרע ישראל ג"כ איכא לחוש כנ"ל שתאכיל לזרעה ישראל מתרומתה אבל אם אין לה זרע ישראל שיש לחוש כנ"ל ושבה אל בית אביה כנעורי' ותאכל כיון דתו ליכא למיגזר מידי ע"כ סיים הקרא אם זרע אין לה מלחם אביה תאכל ואין לחוש לכלום כי וכל זר לא יאכל בו שמכאן ולהלן אין לחוש שזר בעלה או בנה יאכל בו:

עוד י"ל כי הנשמה שלוחה ממרומים לשכון בגוף אף שטוב לה אז מעתה כ' המפ' שלא תאכל מנהמא דכיסופא להנות מזיו השכינה בלי שום טרחא ומעשה לכן באה לעוה"ז שהוא עולם המעשה למען ישולם לה כגמולה כמ"ש מי שטרח בע"ש יאכל בשבת אבל אם גם בעוה"ז הנשמה לא עשתה מאומה לטובתה אז בע"כ גם בעת תפרד מן הארץ והרוח ישוב אל הא' אשר נתנה בע"כ תשוב ותאכל נהמא דכיסופא כמו שאכלה קודם בואה אל עוה"ז שהרי לית לה מגרמה כלום וז"ש ובת איש כהן כפי' המפ' שרומז על נשמת שדי אשר היא בת כהן אל עליון כי תהי' אלמנה שמת בעלה הוא הגוף אשר שלט עליה כבעל באשתו בעוד בחיים חייתו ולע"ע היא נתגרשה הימנו ונתפרדה החבילה שהעפר ישוב אל הארץ והרוח תשובתו הרמתה אבל זרע אין לה שלא זרעה לצדקה בעוה"ז כדי לקצור לפי חסד שלה כי היתה קרה לא ילדה מצות ומעש"ט אז אם תשוב ודם כנעורי' אל בית אביה בע"כ מלחם אביה תאכל מה שנותן לה אביה שבשמים בתורת חסד וחנינה את זה תאכל אבל לא יהי' לה מפרי ידיה אחרי שלא עמלה ולא גדלה מצות:

שם ולא יחללו את קדשי בנ"י את אשר ירימו לד' והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם כי אני ד' מקדשם כי לכאורה הוא חילול הקודש שבנ"י אדם קרוצי חומר יאכלו את המקודש לד' אבל אחרי שכהני' משלחן גבוה קא זכו ומשמים מיהב יהבא להן למען שפתי כהן ישמרו דעת ויורו לעם את הדרך ילכון בה ויהא פנויי' מעבודת הארץ ורק כל עבודתם הוא בקדש להרים ולהגביה את העם למעלה ראש וגם ע"י אכילתם את הקדשים גם את עצמם הם מקדשים כמ"ש לעיל עי"כ אין זה חילול ולא נחשב להם לעון ואשמה באכלם את הקדש אחרי שאכילה זו פועלת עליהם אות לטובתם ולטובת העם אבל אם ישיגו מטרת חפץ זה ואת עצמם לא יקדשו וגם את ישראל לא ינטלו וינשאו למעלה בקדש אז אחרי שאכילתם את הקדש הוא שלא לצורך גבוה ישאו חטא ועון על חיללם את הקדש באכלם אותו וז"ש ולא יחללו את קדשי בנ"י ע"י אכילתם עי"ז שירימו את בנ"י תרומה לד' וזהו "את" ועם זה אין כאן חילול קדשים אשר ירימו את ישראל לד' כנ"ל אבל והשיאו אותם עון אשמה ויחשב להם לחטאת באכלם את קדשיהם בזמן כזה אשר הכהנים אינם משתדלים להקדיש את ישראל רק אני ד' מקדשם ולא הם הכהנים אז אכילה כזו חילול שמה:

שם והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם פירש"י להאכילם לזרים כי אני ד' מקדשם עפמ"ד ביבמות ק"ד דעביד הש"ס צריכותא אף דנאמר בעלמא קטן אוכל נבילות אין בי"ד מצווים להפרישו מ"מ בכהנים שריבה בהן הכתוב מצות יתירות והיינו משום דהם קדושים יקראו ע"כ אמר והשיאו אותם עון אשמה בהאכילם לזרים את הקדש אף דבאיסורים אחרים אין כאן אצא משום לפני