לוח ארז החדש רנח

כי אין לה ממה להתפרנס ע"כ יצפון לישרים תושיה להנחיל לאוהביו יש בעוה"ב וזהו ובא השמש אחרי תשקע שמשו בעוה"ז ותזרח נר חיי עוה"ב רק אח"כ יאכל מן הקדשים המה המצות ומע"ט אשר הוקדש להם חייו בעוה"ז אז יבוא על שכרו והטעם כי לחמו הוא נפשו צריכה ללחם הקדש הוא שכר הרוחני אחר בא שמשו וטהר גברא. וז"ש להלן בפרשתינו "ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה את פאת שדך בקרך וכו' לעני ולגר תעזוב אותם" כי אף שיש מצות שאדם אוכל פירותיהם בעה"ז מ"מ הקרן לא כליא וצריך להיות שמור לעוה"ב די מחיית הנשמה כנ"ל וז"ש כשתבואו לקצור ברנה שכר מצות שזרעתם על שדה הצדקה לא תכלה לקצור גם את הקרן כ"א לעני ולגר היא הנשמה שנקראת עניי' דלית לה מגרמה כלום רק מה שהאדם משפיע עליה ע"י דרכו בקדש צריך לעזוב שכר המצות למען תהי' לה מזון ומחי' בארצות החיים:

שם לעיל ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלקיו כי נזר שמן משחת א' עליו אני ד' כי כה"ג מקריב אונן ולא כהן הדיוט והטעם י"ל כי הכהן הדיוט אינו יכול ליישב דעת בעת צערו על אתו שיעבוד עבודת הקדש בכונה רצויי' אבל הכה"ג לרוב קדושתו יוכל ליישב דעתו ולהסיר תוגתו מעליו בעת בואו אל הקדש לעבוד עבודה תמה והנה בגמ' בכריתות ז' ע"א איתא דכהן הדיוט שמשח בשמן תרומה נתחלל כבר ומותר להתעגל בו בן בתו ישראל אבל כהן גדול שסך בשמן המשחה שעל ראשו לא נתחלל ויליף לה ממקרא שלפנינו כי שמן משחת א' עליו א' ע"ג דעליו לא נתחלל והטעם ג"כ כנ"ל כי הכה"ג לרוב קדשתו גם גופו קדש לד' ולא נתחלל השמן אף שמשח בו ראשו וגופו כי גם גופו קדש לד' וז"ש אף שלא יצא מן המקדש בעת אונתו ויעבוד עבודתו בכ"ז לא יחלל ע"ז את מקדש אלקיו והראיי' לזה שהרי שמן משחת א' עליו שאע"ג שנמשח בו בכ"ז לא נתחלל והטעם שווה לשניהם לגודל קדושתו:

שם וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו במסור' שבבעה"ט וינאץ בזעם אפו מלך וכהן כי לכל אומה יש לה שני מושלים המלך והכהן והחילוק ביניהם שהמלך מושל על הגופים והכהן אשר תורה יוצא מפיהו הוא מושל ברוחו על נפשות האומה ע"כ כמו שלנפש יש יתרון על הגוף כ"כ המושל על הנפשות יתר מרעהו המושל רק על הגופות ורק באומה כזו אשר הגוף חשוב ונכבד יותר מן הנפש יש למלך יתר שאת ויתר עוז על הכהן אבל אם הרוח יעלה מעלה והושב על כסא נגידים אז הכהן הוא הראש והראשון ויאות לו קדימה זו אחרי שבקסם שפתיו וברוח מבינתו יודע לקנות נפשות לד' אשר היו שקועות בטיט היון אשר כרעו לכסף וזהב עשו לבעל ואדון עליהם וברוחו האביר הוציא ממסגר אסור לרוויי' והגביהם למעלה עוד וז"ש וכהן כי יקנה נפש אם בעים רוחו זכה וזיכה את הרבים לקנות נפשות לד' ובתוכם גם נפש כזו אשר היתה ע"ע קנין כספו' קניה ומסורה לגמרי בידי כספו וזהבו אשר משל עליו ע"ד שאז"ל רשעים מסורים בידי יצרם והוא הגביהם שתחת שהיו ע"ע קנין כספם עתה ע"י תורתו בקדושה נעשו קנין לאל עליון "הוא יאכל בו" כלומר בשכר שתזכה הנפש ההיא גם הוא הכהן אשר על ידו וגרמתו הביא אותו לגרם המעלות יאכל בו ועמו יהא למזכה חלק ונחלה עם הזוכה ואחרי שיפה כחו של כהן כ"כ ראוי לו הקדימה ע"כ אל זועם וינאץ בזעם אפו מלך וכהן אם מקדימים מלך לכהן שמקדימים הגוף לנפש:

עוד י"ל עפמ"ש בלו"א קרח שהכהן צריך שתהי' רק עבודת הקדש עליו ולקנות נפשות לד' אבל לא ישתדל לפסוע על ראשי עם קדש ולהשתרר עליהם כמ"ש ליתאי רב לך כתר מלכות ולפי"ז הפ' וכהן כי יקנה נפש רק זהו תעודתו למשול על הנפשות ולא לשלוט ולמלוך ולהתערב בענינים מדינים אבל וינאף בזעם אפו מלך וכהן אם הכהן ברצונו ובגבהות רוחו ישתדל להיות שניהם יחדיו מלך וגם כהן. ועיין מ"ש לעיל פ' תצוה בזה: