לוח ארז החדש רנד

יקחו וסיים בלשון יחיד כי קדוש הוא עפמ"ד בפ' המגרש אקרא דוהיתה לאיש אחר הכתוב קראה אחר שזה הוציא רשעה מתוך ביתו וכו' וזה הכניסה שאף דלא קיי"ל כב"ש דלא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה דבר ערוה מ"מ לרוב פעמים מגרשי' בשביל דבר ערוה ופריצות ע"כ אסרה התורה לכהן המקודש לישא גרושה מפני שרוב פעמים היא נתגרשה מחמת דבר מכוער שבה ולא חילקה התורה בין גרושה לגרושה כי שם גרושה חד הוא ולא יאה לכהן לישא אשה אשר יוכלו לחשדה שנתגרשה בשביל דבר ערוה ואז"ל כ"מ שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה וז"ש ואשה גרושה מאשה לא יקחו והטעם כי קדוש "הוא" המגרש נקרא קדוש שגדר גדר ערוה ושלחה מביתו ע"כ לא יהי' הכהן כאיש אחר להכניס רשעה לתוך ביתו:

שם וקדשתו כי את להם א' הוא מקריב קדוש יהי' לך כי אני ד' מקדשכם עפמ"ש בכו"א לפ' מ"ש ז"ל כשבנה שלמה את ביהמ"ק נטע בהן כל אילנות והיו מפריחות ועושת פרי ומהן היתה פרנסה לפרחי כהנה שהכוונה שע"י הקרבנות באה השפע לישראל א"כ ראוי הוא לכבדו ולנטלו ולנשאו אחרי שמוריד שפעת ברנה לישראל וז"ש וקדשתו כי את "לחם אלקיך" מה שהוא ית"ש נותן לחם ומחיה לכל בשר הוא הכהן מקריב אותו לך ע"כ ראוי הוא לקדשו:

עוד י"ל ויתיישב ג"כ למה סיים בלשון רבים דהו"ל למימר כי אני ד' מקדשו כיון דקאי אכהן ועוד ק' כפל הלשון ונ' עפמ"ש בש"ע או"ח סי' קכ"ח דאסור להשתמש בכהן דהוי כמועל בהקדש וכ' אמו"ר זצוק"ל בתשו' כ"ס סי' ט"ו דע"כ נקיט מילתא בטעמא דהוי סד"א דטעמו רק משום וקדשתו שישראל צריך לכבד את הכהן אבל כהן בכהן אחר מותר להשתמש דהא א"ח בכבודו יותר מכבוד עצמו ע"כ נקיט טעמא שהוא הקדש ומעילה בהקדש אסור לכל עיי"ש ולפי"ז המקרא שלפנינו מרמז ע"ז דמתחלה קאי על ישראל ואמר וקדשתו כי את לחם א' "הוא" מקריב ולא אתה הישראל ע"כ אתה מחוייב לקדשו ולכבדו והוסיף לאמר קדוש יהי' גם לך הכהן כי אני ד' מקדשכם וכיון שאתם קדושים השימוש בו מועל בהקדש:

עוד י"ל כי קדושת הכהן יש לה טעם וסבה בזמן שביהמ"ק קיים והכהן משרת לאל עליון ע"כ לו נאה ולו יאה כבוד ופאר אבל מעת שחרב מקדשינו ונהרס בית תפארתינו ואין לנו לא מזבח ולא קרבן אנחנו לא נדע מה נעשה יקר וגדולה לכהן אחרי שגם הוא אינו עומד עוד לשרת לפני ד' אבל כמו שאז"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל והטעם בשביל שדבר ד' לעולם עומד מה הוא חי וקיים כן מעשיו לא יבטלו לנצח ה"נ בכהנים אחרי שהקב"ה קדש אותם ורוממם על ע"כ קדושתם לדור דור לא תפוק לנצח וז"ש וקדשתו כי את לחם א' הוא מקריב וזהו בעת ובזמן הבית לו נאה כבוד על שהוא שלוחא דרחמנא להקריב והוסיף לומר קדוש "יהי'" לך גם בעתיד בזמן שאין מקדש וקרבן להקריב בכ"ז קדושתו קיימה והטעם כי אני "ד'" החי וקיים לנצח מקדשכם ומה אני חי וקיים כן קדושת הכהן לא תמוש:

עוד י"ל אחרי שקדושת הכהן יש לה ב' סבות הא' שהוא משפיע ע"י עבודתו עבודת הקדש השפע והפרנסה על ישראל והב' שהקב"ה קדש אותו ובחרו להיות כהן לאל עליון והנה בהיות שהאדם הולך ממדרגה למדרגה למעלה הימנה ע"כ בתחלה הוא דורש כבוד ותועלת עצמו ואינו מכבד לכהן רק בגלל אשר יברכהו ד' ע"י עבודת הכהן ויש לו תועלת הימנו אבל לבסוף יעלה מעלה ולא יכבדו בשביל התועלת המגיע לו ממנו כ"א רק בעבור שד' קדשו וז"ש בתחלתו וקדשתו רק בשביל זה שלחם אלקיך והוא לחמך ומזונך הוא מקריב ומשפיע לך כמ"ש לעיל בדבור הקדום אבל אח"כ קדוש יהי' לך לא בשביל שהוא מוריד לך לחם מן השמים כ"א רק בשביל שאני ד' מקדשכם:

שם והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידיו