לוח ארז החדש כה

לזה "ותמלא הארץ אותם" אחרי שביערו את הקדש מן ביתם זה הגוף וגירשו משם כל חלקה טובה כל דבר רוחני ורק הארץ ותאוותיה מלאה אותם מפה לפה ע"כ עבירה גוררת עבירה:

וי"ל בזה דברי המסורה פ' לך ואנשי סדום רעים וחטאים לד' מאד– ואנשי קדש תהיון לי ואנשי תמיד יבדילו עוברים בארץ דרש"י פי' חטאים בגופן ורעים בממונם הכוונה כנ"ל שמתחלה לא היו רק רעים בגופן במצוות שבין אדם למקום הביטו עליהם בשאט נפש אבל נזהרו עוד מגזל ואונאה ולבסוף נעשו גם חטאים בממונם כי הא' ימשוך את השני אחריו בעבותות החטאה ואחרי אמרנו שגם בזה לא ימלא האדם חובתו אם בין אדם למקום טוב הוא ולא בין אדם לחבירו כ"א יחדיו יהיו תמים ע"כ אף מי שנזהר ממאכלות אסורות ואם גם מתנהג בחסידות בזה לא נקרא עדיין קדוש עד שיהי' ג"כ נקי כפים ובר לבב אלה שהזהירות במצוות שבין אדם למקום מביאו להיות ג"כ קדש לד' בדבר שבממון וז"ש לא שאתם כבר קדושים וטהורים אם כל נבילה וטרפה לא תאכלו בי זה הוא רק הכנה לקדושה ואנשי קדש רק תהיון לי בעתיד אם להזהירות ממ"א תזהרו ג"כ מעושק וגזל ולפ"ז אין חילוק בין עבירות שבין אדם למקום לעבירות שבין אדם לחבירו ואין חילוק רק בין עובד ד' ללא עבדו אבל מי שאינו נזהר או בזה או בזה יחדיו נאלחו אין עושה טוב אין גם אחד וזהו ואנשי תמיד האנשים אשר תמיד יקדישו מעשיהם עד שיהי' ראויי' להקרא בשם אנשים צדיקים כפירש"י בין בגופם בין בממונם רק הווה יבדילו בין העוברים רק הם יבדלו ויתפרשו מן העוברים עבירות כי המרחק רב ביניהם אבל בין העברים בעצמם אין הפרש והבדל בין מצוות שבין ארם למקום או בין אדם לחבירו:

ועד"ז י"ל מ"ש בפ' תצוה ולא יזח החשן מעל דאפוד ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו וכו' לזכרון לפני ד' תמיד כי החשן מכפר על עוות הדין והיא דבר שבממון והאפוד על ע"א בין אדם למקום ע"כ באה המצוה לא יזח החשן מעל האפוד שלא יזח הא' מחבירו כי שניהם קשורי' יחדיו בקשר של קיימא והאחד בלי שני אין בו מועיל והרי"ף ביומא פ' דהא דאז"ל עבירות שבין אדם לחבירו אין יוכ"פ מכפר עד שירצה את חבירו היינו שאף על עבירות שבין אדם למקום אין לו כפרה כ"ז שיש בידו עבירות בין אדם לחברו וזהו ולא יזח שאין לו כפרה על האחד בלי השני ורש"א בח"א כ' דעבירות שבין אדם למקום נקראים "לפני ד'" וזהו ונשא בחשן המשפט על לבו לספר על דיני ממונות בבואו אל הקרש לזכרון "לפני ד'" אם יזכיר לעורר רחמי שמים על העבירות שנקראו' לפני ד'– וכזה יש לרמז ג"כ במ"ש פ' כי תשא זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל שמי שעובר על פקודי ד' ישרים וסובר בדעתו שחטאו בצדקה יפרוק והוא מקיים עכ"פ מצוות שבין אדם למקום לא ישלה את נפשו לאחר שעשה דבר ולא חצי דבר לא כן היא כ"א אם זה יתנו כל העובר על הפקודים אין כאן אלא חצי דבר ולא דבר שלם:

ועד"ז י"ל מ"ש בפ' מטות והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים (תרגומו תלמידי גבריא חייביא) לספות עוד על חרון אף ד' אל ישראל כי תשובון מאחריו ויפה עוד להניחו במדבר ושחתם לכל דעם דזה כי אבותינו ספרו לנו שהמורי' ומלמדים של פוקרי זמנינו עוד החזיקו במעוזם במצוות שבין אדם לחבירו היו עושי חסד לאלפים אף שלא היו שומרי מצוותיו אבל תלמידהם הבאים מאחריהם הוסיפו סרה גם בין אדם לחבירו חטאים בממונם וזהו והנה קמתם אתם התלמידים של גברי חייבי למרוד בד' תחתי ולמטה ממדרגת ומעלת אבותיכם והוריכם מעולם כי המה היו עכ"פ טובים לבריות ואז"ל ישראל חוטאין בכפלים היינו בין אדם למקום ובין אדם לחבירו ולוקי' בכפלים וזהו לספות עוד חרוץ אף ד' שילקו בכפלים כי תשובון "מאחריו" עפ"י שדרשו ז"ל אחרי ד' אלקיכם תלכו מה היא רחום וכו' ואתם תשובון גם "מאחריו" באשר לא תדבקו במדותיו הרחמים הקראו בשם שב מאחריו כי בהיות שע"ז שתורודו. בד' ויסף עוד להניחו במדבר ואתם הגורמים למיתתם במדבר ולא תרחמו עליהם בזה אתם תחת ולמטה מאבותיכם שהם היו עכ"פ רחמנים:

ואני הנני מביא את המבול וכו' לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים