לוח ארז החדש רמז

שכבר אפס תקוותו משא"כ מי שלא נתחייב עדיין קודם אכילת הפיגול יש לצפות שיחזור וישוב קודם האכילה וז"ש ואוכליו ששנים אוכלי' ולא ראי זה כראי זה הא' עונו ישא גם לעתיד כי בטעותו לא ישוב בדעתו כי את קדש ד' חלל וכבר נכרתה נפשו אבל האחר לא ישא עונו לעתיד כי יחזור וישוב:

שם לא תקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלקיך אני ד' לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפוט עמיתך כי הי' מקום לומר אחרי ששגור בפי כל כל מום רע שמי שהכה אותו ד' במומי הגוף הוא לאות שהוא בן מרי ע"כ נגעה בו יד ד' רשאי לבזותו כי מותר לשנוא את הרשע אבל האמת אינו כן ואין אתנו יודע עד מה כי י"ל להיפך כי אני ד' אוהב את דכא ואז"ל שחפץ הקב"ה להשתמש בכלים שבורים ואולי הוכה במומים בעוה"ז כדי שיהא תמים ושכרו שלם בעוה"ב ואז יעמד חי לפני ד' ולהיפך מי ששלם ובריא אולם ואין לו מגרעת מאומה יש לו לירא אולי קיבל את כל שכרו בעוה"ז כדי להענישו לעוה"ב ע"ד ומשלם לשונאיו אל פניו וכ"כ בדל ועשיר יש פנים לדון לכאן ולכאן אולי ע"כ הוכה במכת העניות לייסרו שבע על חטאותיו או להיפך לזכותו לעוה"ב והעשיר אולי יצלח בכל אשר יעשה על אשר חפץ בו ה' או אולי להיפך לגרוע משכרו בעוה"ב כמ"ש בסנהדרין ק"א אולי לא הי' יינך מחמיץ וכו' ע"כ בדברים כאלו הנסתרות לד' אלקינו ובעיני בשר אשר לנו לא נוכל לשפוט משרים לא לזכות ולא לחוב וז"ש לא תקלל חרש על אשר הוכה מאת ד' לא תקלל ותבזה אותו בלבבך באמרך שבוודאי רשע הוא וגם לפני עור לא תדון אותו כהפקירא דרחמנא עד שאתה רשאי להכשילו ולהפילו והטעם שאף שפגע בהם מדת הדין לרעה אולי יש לך שאתה בריא ותמים בלי מום ומדת הרחמים שולט עליך לירא מהעתיד לבוא לפניך בעה"ב יותר מאותו האיש המוכה מנגעי בנ"א כי אולי הוא ולא אתה יבוא ע"י נגעו בעוה"ז על שכרו משלם לעוה"ב וזהו "ויראת מאלקיך אני ד'" שביותר צריך אתה לירא מהעתיד בעת שאני ד' מדת הרחמים מעת אשר אני אלקיך מדת הדין ומ' מאלקיך הוא מ' היתרון ע"כ הננו מזהירך לא תעשו עול במשפטך אשר תחרוץ על בנ"א הן לשבט הן לחסד לא תעשו עול ומשפט מעוקל ולא תשא פני דל והוא היפוך הקודם שלא תאמר הואיל שהוא דל בעוה"ז יעשיר בעה"ב כנ"ל ולהיפך לא תאמר ג"כ על אדם שהוא גדול בעושר וכבוד ובכל אשר יפנה יצליח לא תאמר עליו שבוודאי הוא חביב לפני הקב"ה וע"כ תהדר ותקשט אותו כ"א בצדק תשפוט עמיתך. וי"ל מ"ש להלן לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך כי רשע מצוה לשנאותו כאז"ל וא"כ גם היצ"ט מסכים לשנאה כזו ולא לבד היצה"ר מסית את האדם לשנוא את הרשע אבל אחרי שקבל תוכחה אם ישנא אעפי"כ אותו אז רק היצה"ר בעוכריו ומגרה השנאה אבל היצר טוב יתנגד לזה ואז"ל בכל לבבך בשני יצריך ע"כ אמר לא תשנא את אחיך בלבבך בשני יצרך שגם היצר טוב בע"כ יענה אמן לשנאתך כי ז"א אלא בזמן שעומד במרדו אבל הוכחת אותו היצה"ט לא יסכים עוד לשנאתך:

עוד י"ל עפמ"ד בברכות מי כתיב יתמו חוטאים חטאים כתיב ע"כ אין לקלל את הרשע אף אם כפתן חרש יאטום אזנו משמוע דברי תוכחה ומוסר בכ"ז גם ענוש לצדיק לא טוב ואחרי שמגלגלי' חוב ע"י חייב למה לו להיות שבט אפו ומטה זעמו של הקב"ה הלא יבוא בעל הכרם ויכלה את הקוצים כדאי' פ' במה מדליקי' שבקי' לרוי' דמנפשי' נפיל וז"ש ולא תקלל חרש אשר יאטום אזנו משמוע לקול המוכיח בכ"ז לא תקלל אותו כי אין לך לגרום שיפול הנופל על ידך כמו שלפני עור א"צ לתן מכשול כי מעצמו אף בלי מכשול אם אין לו מנהג ומנהל מעצמו יפול אף בדרך השווה כ"כ דרך רשעים באפילה לא ידעו במה יכשלו וא"כ מה לך להיות שלוחא דרחמנא להרע ולא להטיב וד' הטוב יעשה כחפצו:

עוד י"ל עפמ"ש בלו"א לפ' מ"ש בנפול אויבך