לוח ארז החדש רמב

וחי' האדם אבל בדם ושאר מאכלות האסורות אין בהם רוחנית שתהנה הנשמה ממנה ע"כ הגוף יאכל וישבע אבל לא תאכל הנפש היא לא תאכל בצוותא חדא וביחד עם הבשר כ"א תרעב וכבר כתבתי כי הגר הגר בתוכם הוא כינוי לנשמת שדי אשר כגר היא עלי ארץ כי תשוב אל בית אביה אחרי הפרדה מן הגוף וז"ש שע"כ אמרתי כל נפש מכם לא תאכל דם על כי והגר הגר בתוככם ובקרבכם היא הנשמה הלא היא לא תאכל דם כי אין בו מזון לנשמה כנ"ל:

שם ושפך את דמו וכסהו בעפר כי לכאור' הוא אכזריות לשפוך דם החי ולהמיתו לצורך הנאת האדם אבל אחרי שהאדם חלוש בטבעו ויסודו מעפר וצריך לחזק את גופו החלש והוא ע"י אכילת בשר המחלים ומחזק את הגוף ונותן לו כח ועצמה ואחרי שמותר האדם מן הבהמה ע"כ זהו לו לכסות עינים על אכזריותו וזהו ושפך את דמו וכסהו מה שנראה לכאור' כאכזריות הוא מכסה ומחפה ומתנצל א"ע בעפר במה שהוא עפר וחלוש בטבעו:

שם כי כל נפש כשר דמו בנפשו הוא ואומר לבנ"י דם כל בשר לא תאכלו כי נפש כל בשר דמו הוא כל אוכליו יכרת הך כפל לשון נ"ל דרומז למאי דקיי"ל דאינו חייב כרת אלא על דם שהנפש יוצא' בו אבל על דם האיברים אינו אלא בלאו לז"א כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא שאם הנפש הוא הדם עודנו בבהמה ולא יצאה ממנו והוא דם האיברים שעוד נשמתו בו ואומר ע"ז לבנ"י דם כל בשר אפי' רק דם האיברים לא תאכלו בלאוו אבל כי נפש כל בשר דמו הוא אם בדם אשר תאכלו נפשו בו שנפשה יצאה בדמה אז כל אוכליו יכרת:

שם את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכת בהם אני ד' בדמש"א פרשתינו אות י"ט הביא בשם ילקוט אלו דברים שיצה"ר משיב עליהן וא"ת מעשה תהו הם ת"ל אני ד' עפמ"ש בלו"א שמיני י' לפ' מאז"ל על ג' דברים העולם עומד שאע"ג שאנו בנ"י נוטלים חלק בראש להלוך קדמה בעניני חכמה ודעת אבל בעניני התוה"ק העולם עומד על עמדו כבשנים קדמוניות ואינו רשאי לזוז ממעמדו הראשון אף זיז כ"ש ופי' ג"כ מ"ש לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעוד כמו שהארץ עומדת על מקומה לדורי דורות כיום הבריאה כ"כ האמונה לא תשתנה ותחלוף את מקומה וז"ש אף שבכל עניני הזמן תהי' מהולכי' קדימה לחדשים לבקרים להתערב בכל אשר יעשה תחת השמש אבל את חקתי תשמרו ותמנעו ללכת בהם שבעניני חקי הדת אין אתם רשאי' ללכת פארנושריטט ע"ד השמרו לכם עלות בהר כ"א תעמדו אל מקום א' לשמור חקיו ומצוותיו כמו שניתנו מסיני ואין להוסיף ואין לגרוע כמאמר רבינו בעל ח"ס זצוק"ל החדש אסור מה"ת וסיים הטעם כי אני ד' הי' הוה ויהי' ואני ד' לא שניתי ע"כ גם חקותי שחקקתי לכם לדור ודור המה בלי שינוי ותמורה ורמב"ן בנימוקיו ר"פ בראשית כ' דתהו נקרא דבר שלא נגמר עדיין בצורתו עד שאם האדם רוצה לקרותו בשם שוב חוזר ותוהה על הראשונות ויקרא לו שם אחר כי כ"ז שלא נגמרה צורתו עוד לא יוכל להקרא בשם עולם אשר לא יכרת וזהו כוונת הילקוט ושמא תאמר מעשה תהו הם שעדיין לא נגמרה התוה"ק בצורתה ונוכל לשנותה כפי רוח הזמן המבקש תפקידו חדשים לבקרים ת"ל אני ד' ומאתי לא תצא דבר אשר יוכל להוסיף עליו או לגרוע ממנו וזהו כוונת ילקוט המובא שם אות ט"ו שמא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמוד חכמת או"ה ת"ל ללכת בהם ושמא תאמר אבד סברו ובטל תכליתו ת"ל אני ד' כי חכמת או"ה תסרח לשנות כפי רוח היום ואומרי' מי שאינו נוטה אזנו לקול העת החיה לא ימצא די מחייתו ולהסיר מכשול זה מקרב עמינו אמר אני ד' כנ"ל:

עוד י"ל עפמ"ש שהקב"ה מדקדק עם הצדיקי' כחוט השערה נמצא שע"י שהאדם צדיק ולא יחטא הוא בעצמו הגורם שיבוא הקב"ה עמו בדין ולא ברחמים במשפט ולא בצדק לפנים