לוח ארז החדש רל

נגע צרעת הוא כי אם האדם ברתיחת דמי ילדותו הוא חטא י"ל שלא חטא אלא בגופו אשר התאווה תאוה אבל נפשו וכשמתו טהור' ולא מגואלה אבל אם זקן ואיש שיבה מנאף שכבר בטלו טוחנותיו ושערות ראשו הלבינו ואין אש התאוה בוער עוד בקרבו זהו לאות לבן מרי שרוחו ונשמתו נשחתה וכמעט אין תרועה למכתו כי עמוק בפנימיות כבר אכלה חרב העון וז"ש אם בעת אשר כבר בטלו הראות העין הרואה והלב החומד ושער בנגע הפך לבן שכבר הלבינו שערותיו שהגיע לימי זקנה ועוד טומאתו בו זהו לאות שלא רק בעור בשרו והוא גופו בו הנגע כ"א עמוק יותר מעור בשרו שלא לבד בשרו עליו יכאב ותאוותיו בעוכריו כ"א בפנימיות הושרש החטא ע"כ נגע צרעת הוא בו בעצמו ולא רק בעור בשרו:

שם ואם פשה תפשה המספחת בעור אחרי הראותו אל הכהן לטהרתו ונראה שנית אל הכהן עפמ"ש להלן בפרשתינו טמא יטמאנו הכהן בראשו נגעו ובמסור' שבבעה"ט אשר ידע איש את נגעו כי אז"ל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע וכשם שמקבלי' שכר על הדרישה כך על הפרישה ופי' בזה בלו"א תצוה הוכח תוכיח וכו' ולא תשא עליו חטא כ"א ידוע שלא ישמעו לקול המוכיח אז נוסף חטא על פשע ע"כ רק אז הוכח תוכיח אם יודע אתה שלא חטא ותגביה ע"י תוכחתך את החטא והנה מי שחוטא מחמת תאותיו שסימאו את עיניו מראות ברע אשר הוא עושה והוא כסיל בחושך הולך אם המוכיח יפתח את עיניו להראותו כי ברע הוא ישיב וירפא לו כי אחרי שלא חטא רק ברוח שטות והלך חשכים בשביל שאין נוגה לו שיגיה חשכו ע"כ בשמוע דברי המוכיח יאמר האח חמותי ראיתי אור כמש"פ מ"ש מי זה בכם ירא ד' שומע בקול עבדו הבא בשם ד' להוכיחו על פניו אשר הלך חשכים רק בשביל שאין נוגה לו שלא הי' מי שיפתח את עיניו אבל מי שיש לו שרץ האפיקורסות במוחו וידע בשעת חטאו כי לא טוב עשה ובכ"ז הוא חוטא בשאט נפש לזה לא יועילו דברי תוכחה ומוסר כי במה נחשבו לו הלא גם מעצמו ידע שחוטא הוא וע"ז נאמר ברוב דברים לא יחדל פשע בדברים לא יוסר עבד ולא לבד שלא יועילו לו דברי מוסר כ"א יוסיפו סרה עוד כי יעשה להכעיס ולהמרות דברי המוכיח ולא לבד שדברי מוסר אשר אוילים בזו לא יטהרו אותו כ"א עוד יפעלו עליו לרעה כנ"ל וזהו טמא יטמאנו הכהן אשר שפתיו ישמרו דעתו ותורה יבקשו מפיהו לא בכל פעם דבריו מטהרי' את החוטא כ"א לפעמים עוד טמא יטמאנו ע"י דבריו הוא יוסיף טומאה על טומאתו והוא אם בראשו נגעו שאינו חוטא בסמיות מחמת התאוה כ"א ראשו נמלא בנגע המינות ואפיקורסות ונתנה המסור טעם לזה כי החוטא מחמת תאוה לא ידע את חטאתו ואהנו' הני מילי מעליות' דמיתאמרי מפי המוכיח לפקוח עיניו העורות אבל מי שבראשו נגעו יודע שבנפשו הוא רק שאינו חש לזה ע"כ אשר ידעו איש את נגעו ובכ"ז הוא חוטא ע"כ לא מהני תוכחה ואז"ל כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר הכוונה עפמ"ש זה דרכם כסל למו ואחריהם בפיהם ירצו סלה כי החוטא מחמת תאווה הוא דומה לבהמה שגם הוא אין מעצור לרוח תאותה ואחרי שהוא בוש להיות כבהמה ע"כ אף שלא חטא רק מחמת תאווה הוא מתהפך כחומר להיות חכם ואפיקורוס לומר שלא חטא מחמת תאוה כי חרפה היא לו שלא לעצור ברוחו כ"א אומר שבשכלו הדל והרזה הוא חולק על דברי תוה"ק עיי"ש באריכות וזהו כיון שעבר אדם עביר' ושנה בה וכדי שלא יתלוצצו עליו שהוא נמשל כבהמה נדמה ע"כ הוא נתחכם לומר על האיסור שעבר עליו שהוא היתר ואחרי אמרנו שהחוטא מחמת מינות שנזרקו בו לא יועיל לו דברי תוכחה ואדרבה יוסיפו חטא על פשעו ע"כ רמז הכתוב ואם פשה תפשה המספחת אחרי הראותו לכהן לטהרתו שהכהן כיוון לטהר את המצורע מנגעי לבבו וראה שלא פעל מידי לטובה ואדרבה פשתה המספחת אחרי הראותו לו' זהו לאות לבן מרי שכבר יש לו שרץ במוחו ע"כ לא הועילה התוכחה ואם הי' מוכיחו בעת