לוח ארז החדש רכח

ז"ל אשריו לאדם שבניו זכרים ראינו שעיקר הברכה הוא זכר וכ"כ בעה"ט זכר בגימטרי' ברכה והנה כן יבורך גבר ירא ד' כמ"ש ז"ל בשכר שמשהי' א"ע על הבטן כ"כ י"ל מי שלא ראה קרי מימיו ונזהר מחטאות כעורי' שלא לטמא אות ברית קדשו כ"א לא זרע לריק לשחת זרעו ארצה בטרם נשא אשה כ"א כחו וראשית אונו נתן אל האשה אשר הוכיח לו ד' כמ"ש ביעקב אבינו זה יבוא על שכרו שבניו יהא זכרים והנה תזריע הוא פועל יוצא ע"כ אמר אם בטרם נשא אשה לא קרה לו מקרה בלתי טהור רק בעת מער ולויות לקיים מצות פר"ו היא היא שגרמה לו להוציא טפה ראשונה זרע קדש וזהו שהיא תפעול שיוציא זרע אז שכרו שבניו יהיו זכרי' וזהו אשה מזרעת תחלה ודקדק ברמב"ן הלא לאשה אין לה זרע רק דמים ולהנ"ל ה"פ שהיא מזרעת תחלה כלומר שהיא הראשונה המתחלת לפעול שהבעל יוציא זרע אבל קודם שנשאה הי' המעין חתום וסגור אז קדוש יאמר לו ויזכה לבנים זכרים. וע"ד הרמז י"ל ואפס קצהו מצאתי באוה"ח והנני יוסיף ע"ד ז"ל עפ"י שאז"ל שהקב"ה אומר שובו אלי שאנו נהי' המתחילי' וכנ"י משיבה השיבנו ד' אליך ואז"ל שכל הגאולת נאמרו בלשון נקיבה מה היא מתעברת וחוזרת ומתעברת כך ישראל נגאלי' וחוזרי' וגולים עד לע"ל שתהי' גאולה שלימה שאין אחרי' גלות עליה נאמר שירו לד' שיר חדש בלשון זכר והנה הגאולת הראשונות לא היו ישראל המתחילי' בתשובה ע"כ לא היתה גאולה שלימה ונקראת בלשון נקיבה אבל כשאנו נהי' המתחילי' אז תהי' גאולה שלימה אשר שמאה נאה לה בלשון זכר וזהו אשה הרומז לכנסת ישראל אם היא תזריע תחלה לתשובה לתורה ולתעודה ותקיים שובו אלי ואשובה אליכם אז תלד זכר שגאולתה תהי' שלימה עד שתקרא בלשון זכר:

ובאוה"ח דקדק דהול"ל ותלד זכר מאי וילדה בעבר דקאמר קרא וגם לפרש הך דמיון כימי נדת דוותה תטמא למאי אתא ורז"ל דרשו בזה וי"ל שאז"ל שע"כ היולדת מביאה קרבן על שבשעה שכורעת לילד נשבעת שלא תזקק עוד לבעלה ולפי"ז י"ל שטומאתה הוא ג"כ מטעם זה אחרי שראה הקב"ה שהיולדת תעבור על שבועתה שלא תזקק עוד ע"כ לעונשה ולקונסה על חטא זה נגזר עליה טומאת לידה ולפי"ז מצינו טעם נכון שביולדת זכר טמאה רק ז' וביולדת נקיבה שבועיים עפ"י שאז"ל במס' נדה ל"א שחבלי יולדת נקיבה קשים מחבלי יולדת זכר ע"כ מסתמא ביולדת נקיבה שקשי' עליה מאד מאד חבלי וצירי יולדה היא נשבעת בלב שלם שלא תסבול עוד יסורי' קשים כאלו ע"כ עוונה בעברה על שבוע' זו כפלים לתושיה מיולדת זכר שאין חבליה קשים כ"כ ואינה נשבעת כ"כ בלב ונפש ע"כ אחרי שחטאה בכפלים לוקה ג"כ בכפלים והנה טומאת נדה הוא ג"כ לעונש על האשה כאז"ל היא שפכה דמו של אדה"ר וכו' וזהו פי' הכתוב אשה כי תזריע עוד הפעם אף שכבר ילדה זכר כבר בעבר ונשבעה שלא תזקק עוד לבעלה ע"כ וטמאה ז' ימים לעונש והוסיף לפרש כימי נדת דוותה תטמא כמו שטומאת נדה לעונש כנזכר כ"כ טומאת לנדה לכפרת פשעה. ומה שדקדק באוה"ח בכפל הלשון דבר לאמר הדברי' כפשטן אחרי שבטומאתה תהי' ז' או י"ד ימים והמה עצבי' כמ"ש מ"מ תינוק נימול לשמונה שלא יהיו אביו ואמו עצבים וימי טוהר ל"ג וס"ו שמחים בו ואחרי שדיבור הוא לשון קשה ואמיר' לשון רכה ע"כ על ימי טומאת' שייך לשון דיבור הקשה ועל ימי טוהר לשון אמיר' רכה:

ובתנחומא פרשותינו הי' איוב רואה את בני אדם ואשה יולדת זכר והספינה שטה כתוך הים אצבע על אצבע ותמה על הדברי' האלו אמר אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק לפיכך אשה כי תזריע וכו' עפמ"ש בלו"א פרשתינו שע"כ בני אדם אינם יצורי כפיו של הקב"ה כ"א מבטן אשה יולדו כדי להקל מעליהם עונש אם יחטאו ויקבלו שכר אם יזכו שע"י שבחטא יחמתם אמם יש להם מלחמה תמידית נגד היצה"ר וראוי להם מתן שכר אם יכבשוהו אבל אם היו יצירי