לוח ארז החדש רכו

הקשה קיימת אין בכח הקשה להגין על הרך מזה ראינו שרק הדומה יפעל לטובה כ"כ התוה"ק לא תגן על האדם אם היתה מצווה רק בענינים רוחנים וזהו מליצת המדרש הוציא הקב"ה גלגלת של אש מתחת כסא שהכבוד שלא תאמר שהוא חילול כבודו ית"ש שמצווה על דברי' גשמיי' כמו אכילה לזה הראה לו את גלגלת אף שלא הי' לכאו' להראות לו רק את המוח לבדו עם נקיבת קרומו אלא שהראה לו את הגלות להורות אף שהיא קיימת אינה מגונה על שאינו דומה לה הרך כ"כ תוה"ק לא תפעול לטובה על האדם רק במצותיה על דברי' גשמיים:

עוד י"ל דפתח בחי' וסיים בבהמה לרמז על ע"ד האר"י הידועי' לפרש מ"ש כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ד' שבכל דבר מאכל יש רוחנית וגשמית והגוף נהנה מהגשמית והנשמה מהרוחנית שבו ופירשתי בזה מ"ש גבי איסור דם "ולא תאכל הנפש עם הבשר" שגלוי וידוע לפני הקב"ה שבדם ובשאר איסורי מאכלות אין בהם שום ניצוץ רוחני רק כלו גשמי א"כ אם יאכל אותם האדם לא יאכל רק גופו אבל נשמתו שנהנית רק מרוחנית שבמאכל לא תהנה מאומה וז"ש שע"כ אסרתי הדם וכדומה בשביל שידעתי שבאכלם אותו לא תאכל הנפש מאומה עם הבשר הגוף יחדיו רק הבשר יאכל והנפש תרעב וידוע דהנשמה יש לה שמות הרבה ומהם חיה. ע"כ אמר זאת החי' אשר תאכל הנשמה והרוחנית שבה תאכלו ולא רק הגשמית לחוד עוד י"ל כי הבהמה היא מעלה לא רק מהדומם כ"א גם למעלה מהצומח וי"ל דכ"ז בבהמה טהורה אבל הטמאות אשר רוח גסה ועכורה בקרבם אינם למעלה מצומח רק למעלה מדומם כמ"ש ברול ונחשת מנעליך וכימיך דבאך שהאדם אשר גם בזקנותו לא ישוב ונחם על חטאיו אינו יכול לנעול מנעל עור בהמה להורות דאיהו עדיף מינה דאדרבה איהו עדיפ' מיני' שהרי אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות רק ברזל ונחשת מנעלו מדומה יוכל ללבוש אבל לא מעור וע"כ נאסר יוכ"פ בנעילת הסנדל של עור להורות ג"כ ע"ז והארכתי בזה במק"א ואם באדם כן ק"ו בבהמה טמאה שאינה למעלה רק מדומם ולא מצומח ואחרי שלא יאות לאדם לאכול מה שלמטה הימנו בשני מדרגות ע"כ נתן טעם על איסור הטמאים אשר על "הארץ" שהיא רק למעלה מדומם הארץ ולא מצומח:

שם טמאים הם וטמאים יהיו לכם הך כפל לישנא י"ל דרומז למ"ש ז"ל הובא באוה"ח שנקרא שמו חזיר שעתיד להחזיר להיות מותר וזהו דוקא בחזיר אבל בשארי הטמאים אמר כמו שטמאים הם לע"ע כן גם יהיו טמאים גם לעתיד:

שם וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא ואותו תשבורו עפמ"ש בפ' צו וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר ואם בכלי נחשת בשלה ומורק ושטף במים עפמ"ש בלו"א פ' צו לפ' מ"ש עיסה שנילושה ביין שמן ודבש אין חייבי' על חימוצן כרת שרומז ע"ז שאם עשיר יחטא לרום לבבו וישמן ישרון ויבעט מרוב טובה אין עוד להחליט עליו שוכרת לגמרי מישראל כי יש לו התנצלות קצת כמ"ש וכסף וזהב הרביתי להם וזהב עשו לבעל אבל עני ודל ולרש אין כל להרים לבבו אם הוא חוטא אין לו שום התנצלות ואחת דתו להכרת מעץ החיים וזהו עיסה שנילושה במ"פ דהוא מצה עשירה אם היא החמיצה אין חייבי' על חימוצה כרת כי עוד יש תקווה לאחריתו וז"ש דרך רמז על החטאת וכלי חרש אשר תבושל אם החטאי' גמר ויתבשל אצל עני ואביון אשר נמשל כחרס מחרסי האדמה אז אין לו תקנה אלא שבירה ונתיצה אבל אם בכלי נחשת שהוא רומז על עתיר נכסין שהוא משתמש בכלי מתכות אז א"צ שבירה כ"א יש תקנה לקלקלתן ומירק ושטף במים מי הטהרה. וז"ש בפ' מצורע זאת תורת אשר בו נגע צרעת אשר לא תשיג ידו בטהרתו ונתקשה באוה"ח ביתורא דהאי קרא ולהנ"ל י"ל דאם העשיר חוטא אין החטא בו בעצמו כ"א הכסף והזהב אשר רבו לו המה בעוכריו אבל אם העני חוטא אז החטא הוא