לוח ארז החדש רכג

צדיקי' ר"ל ואם יקחו מוסר אז לא יצטרכו לעתיד להיות אבלים ולקרוע בגדיהם שלא יהא הקב"ה מוכרח לטול מהם מחמד עיניהם ע"ש ראשיכם אל תפרעו לעתיד כאבלים ובגדיכם לא תקרועו כאבלים כי לא תמותו אחרי שקרעתם לבבבם ולקחתם מוסר ולזה פירשה המסורה שמעו מוסר ואז אל תפרעו לעתיד להתאבל על מתיכם כי אוזן שומעת תוכחת חיים:

שם ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובמסורה שבבעה"ט כבד האבן ונטל החול ופירש דבמצ"ש שהנשמה יתירה יוצאת מן הגוף נעשה כבד וי"ל דאחרי שהאדם נברא להשלים א"ע א"כ מדוע לעבודת הגוף נותנו ששת ימי המעשה ולתכלית העיקרי להשלמת נפשו לא ניתן אלא יום א' השביעי המקודש לעסוק בו בתורה הלא נהפוך הי' לו להיות שלעבודה יותן רק יום א' ולקדושה היו צריכי' ששת ימים אבל הטעם הוא במ"ש כי טוב יום א' בחצירך מאלף כמו כן יום השבת אף שהוא רק יום א' מ"מ עצם היום הזה בערכו וקדושתו קדושת היום עולה על גבי ו' ימי המעשה ע"כ אף שבכמות ימי המעשה מרובי' מיום השביתה מ"מ באיכות הוא עולה על גביהן והנה אבן אף שהוא קטן בכמות מ"מ צריך לטול חול הרבה עד שישווה במשקלו לאבן קטן ע"כ אמר כובד האבן שאבן א' קטן הוא כמו נטל החול שצריך לטול חול הרבה עדי ישווה לו וזהו כונת המסור' ולהבדיל בין קדש לחול דקאי אשבת לפי' בעה"ט הנ"ל ההבדל בין קדש לחול הוא כמו בין אבן לחול הנ"ל:

עוד י"ל עפמ"ש בלו"א שמיני לפ' מ"ש על ג' דברים העולם עומד שאף שבעניני חכמת אנו מהלכי' קדימה לרוח הזמן כשאר או"ה אבל בעניני הדת אין אנו רשאי' לזוז אף זיז כ"ש כ"א צריכי' אנו לעמוד ולהתיצב על המקום אשר עמדו עליו אבותינו הקדושי' בלי שום שינוי ושנה האבן כבד שאין לו הופכי' ואינו זז ממקומו והוא ציור המנוחה אבל המול הכוח מצויי' וסיעהו ממקום למקום והוא ציור התנועה והטלטול וז"ש להבדיל בין הקדש ובין החול שצריכי' אנו להבדיל ולהפריש בין הדבר הקדוש והוא תוה"ק ובין החול הדברי' הארציים ומהו ההבדל שבענינו הקדש דומי' לאבן שלא ינוד ממקומו העתיק אבל בענינו החול נדמה לחול להשתדל ללכת קדימה:

שם היא אשר דבר ד' לאמר בקרובי אקדש וכו' כי מה שכתוב בתורה וידבר ה' אל משה לאמר לפ"מ שאז"ל דיבור הוא לשון קשה ואמורה לשון רכה א"כ יסתור רישא לסיפא דפתח בקשה וסיים ברכה י"ל עפמ"ש האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי והוא שת"ח ששגגות נעשות להם כזדונות להם אמר האזינו השמים רמי המעלה לכם אדבר בלשון קשה אבל הארץ אשר דבקה לארץ בטנם להם אומר בלשון רכה ע"כ אמר הכתוב וידבר ד' אל משה וכדומה לו רמי המעלה להם ידבר קשות כי סביביו נשערה מאוד אבל לישראל רק לאמור להם בלשון רכה ע"כ אמר מ"ר לאהרן שנדב ואביהו על שהיו גדולי המעלה נענשו כפירש"י הוא אשר דבר ד' לאמר' שע"כ מצינו שני דיבורים סותרי' זא"ז להורות כנ"ל שלגדולי המעלה קלות נחשבות כחמורות וידבר להם בלשון קשה אבל על כל פני העם אכבד די שלא יחללו את שם קדשי ע"כ להם יאות לשון אמירה ובזה י"ל מ"ש להלן ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בניו הנותרים לאמר דקשה לפרש מלת לאמר ולהנ"ל א"ש עפמ"ש באוה"ח דהנותרים הוא לשון פחיתות כמו צאן לבן הנותרות וכיון שלא החשיבם לרמי המעלה כנדב ואביהו ולא היו מסביביו נשערה מאוד שיאות להם דיבור קשה כמשה רבינו כ"א רק אמירה ותשמע הארץ אמרי פי ע"כ קרא אותם הנותרי' לשון פחיתות "לאמר" שמכאן ולהלן לא יאות להם לשון דיבור רק לאמר:

עוד י"ל עפמ"ש בלו"א וארא י' לפ' מ"ש כי מפני הרעה נאסף הצדיק שכ"ז שהעם עכ"פ בושי' לעבור בפהרסי' על מצוות תוה"ק עוד יש תקנה שע"י תוכחות הצדיקי'