לוח ארז החדש רכא

וז"ש ויקרב את העולה ויעשה כמשפט שגם העולה דין ומשפט היא שתכפר וע"ז מייתי המסור' ראיי' מדה"מ שלא נאמר רק שיעשה לאיש שנתחייב מיתה רק על המעשה כמ"ש חי ד' כי בן מות האיש העושה זאת ולא על מחשבה:

וא"ל בזה ד' המד"ר פ' נח אקרא דויזכור א' את נח הה"ד עיר קטנה זה העולם ואנשים בה מעט זה דור המבול ובא אליה מלך גדול זה הקב"ה ומצא בה איש מסכן וחכם זה נח ומלט את העיר בחכמתו ויעל עולות במזבח ואדם לא זכר את המסכן ההוא אמר הקב"ה אתין לית אתין מנהרי' לי' אנא מנהר לי' שנא' ויזכור א' את נח כי הרשעי' מקטינים א"ע נגד הקב"ה ואומרי' שהקב"ה רם ונשא מאוד ואין כבודו להשגיח בקרוצי חומר כפירוש מוסקאטי אשר יומרוך וירוממוך למזמה למען יעשו המזמתה אבל נאמר וירא א' את כל אשר עשה והנה טוב מאוד ופי' כי הקב"ה מפרנס מקרני ראמי' עד ביצי כנים אף שהוא רם על כל רמים מ"מ מדרך הטוב להטיב לכל וקטן וגדול שם הוא שווין בעיניו ע"כ הוא משגיח על ברי' שפילה כמו על הגדול שבבריות על כלם הוא משגיח בשווה וזהו וירא א' את כל אשר עשה שאת כלם מגבוה עד שפל הוא רואה ומשגיח עליהם בעינא פקיחא והטעם והנה טוב מאוד שהקב"ה הוא טוב מאוד כמ"ש הודו לד' כי טוב ע"כ אין חילוק אצלו בין גדול לקטן והנה על קו' הנ"ל שהק' האיך יכפר קרבן עולה י"ל ג"כ שהוא ממדת טובו ית"ש כמ"ש טוב וישר ד' ע"כ יורה חטאים בדרך והנה חכמת המסכן בזויי' אצל בנ"א אבל הקב"ה שהוא מקור הטוב גם אל זה יביט אל עני ונכה רוח ע"ד שפי' בלו"א ומאזין תרועה ואין מי דומה לך וזהו כוונת המד"ר עיר קטנה ואנשים בה מעט זה דור המבול שחשבו א"ע לפחותים ונבזים עד שאינם כדאי' שהקב"ה ישגיח עליה' אבל נח חכם ומבין ומדעתו הי' ממדת טובו של הקב"ה שאף שהוא פחות ונקלה בכ"ז הקב"ה משגיח עליו ומלט א"ע בחכמתו הלזו והוכיח כן מויעל עולת שמוכח כנ"ל שהקב"ה ברב טובו מקבל עולות ע"כ הוא משגיח גם על השפלים ונבזים ואמר הקב"ה רק אתם בנ"א לא תזכרו את המסכן כי אין כבודכם להשגיח על השפלים בשביל שאין בכם מדת הטוב לכל אבל אני לא כן עמדי כ"א אדרבה אני ד' את דכא עוד זכור אזכרנו נאום ד':

שם וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם י"ל כיון דעם הוא. לשון יחיד הול"ל ויברכו בלשון יחיד דקאי על העם האמור וי"ל כי לכהן הי' לו שני עבודות הא' להורות לעם ד' דרכי ד' כמ"ש שפתי כהן תורה יבקשו מפיהו והשניי' להקריב את הקרבנות לגבוה והנה עבודת הקרבנות אינה נחשבת כ"כ כלימוד העם אשר ת"ת נגד כלם ואז"ל יותר מהקרבת תמידי' ע"כ אמר בעת אשר נשא ידיו אל העם כמו בשביל העם להורותם את הדרך אשר ילכון בעת ההיא בירך את ידיו של עצמו כי הגביהם למעלה ראש יותר ממה שהיו בעת עבודת הקרבנות:

שם ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם ופירש"י שהברכה היתה ויהי נועם וכו' ומעשה ידינו כוננהו וירא כבוד ד' אל כל העם כי לא די אם תפיח בקרבנו רוח קדושה וטהרה בימים המקודשי' בעת בואינו אל הקדש פנימה כ"א בימי המעשה והעבודה תהי' כל עבודתינו קדש לד' כי אדם לעמל יולד וא"א לו לחוג ולשבות בכל השנה כ"א יצא אדם לפעלו ע"כ אנו מתפללי' ביו"ט והשאינו ד' א' את ברכת מועדיך לחיים שהברכה והטהרה שהשפיע עלינו החג המקודש לא יופסק ויבטל בעת בא שמש היו"ט כ"א גם בעת אשר נלך "לחיים" חיי העבודה והמעשה "אין דאס לעבענדיגע לעבען" גם אז נשא עלינו את ברכת המועדי' וז"ש מה יפו פעמיך בנעלים שלא לבד ביום כפורים שאסור בנעילת הסנדל יהיו פעמינו ותהלוכינו יפי' אף נעימים כ"א גם בעת אשר ננעול נעל בימי המעשה נהולל ביופי פעמינו ע"כ אחרי שעברו ימי חג המילואים ובאו ימי המעשה