לוח ארז החדש רכ

ונתיירא ואמר מי אנכי בעל חטא שאזכה לכפר בעד העם אבל כלפי שאז"ל אין ממנין פרנס על הצבור אא"כ קופה של שרצים תלוי' לו מאחוריו שאם לא חטא מעולם ואחרי שאין אדם בארץ אשר לא יחטא הוא ממין וסוג אחר א"כ מה לו ולבני אדם החוטאים להתערב עמהם ולכפר בעדם אחרי שהוא חף ונקי מכל פשע ע"כ טוב שגם הוא חטא מתחלה כאחד העם אלא ששב בתשובה שלימה ויסר עונו וחטאתו נתכפר אז לו נאה ויאה לכפר על אנשים כגילו העלולים לחטא ע"כ א"ל מ"ר לאהרן למה אתה בוש אדרבה לכך ובשביל כך שחטאת הפעם ע"כ נבחרת לכפר בעדם אבל אם לא היית חוטא מעולם אז לית דין בר אנש כ"א דמי' לבר אלהין ע"כ רק ע"י וכפר בעדך שגם אתה צריך לכפרת פשע ע"כ תוכל לכפר גם בעד העם ומה שהקטרת היתה מחלבנה ולבונה זכה מרמז ג"כ ע"ז שמי שצריך לכפר על העם צריך להיות מתחלה דומה לחלבנה שריחו רע ואח"כ נקה ינקה א"ע ויהי' ללבונה זכה ורק אם המתפלל בעד העם א"צ לומר חטא העם הזה כ"א יוכל להצטרף א"ע עם הצבור ולהתפלל וכפר על "חטאתינו" שחטאתי אני והם אז יוכל לכפר על חטאתם:

שם ויקרב את העולה ויעשה כמשפט במסור' שבבעה"ט ויעשה לאיש הבא אליו (ש"ב י"ב) כי לכאור' הי' מקום לומר כי דבר אשר הוא חוב על האדם צריך לעשותו שלם ותמים בכל תנאיו כ"א אם יחסר דבר ממנו הרי לא יצא י"ח אבל אם אדם מתנדב דבר מרצונו הטוב בלי שום התחייבות א"צ לדקדק כ"כ שיהא הדבר הנידר ונידב בלי שום חסרון אחרי שאינו מחוייב בדבר לא ירע ולא ישחית אם יחסר השלימות הגמור כמ"ש המשל האשכנזי, לנותן במתנה, חסרון לא ימנה, ואחרי שעולה באה בנדבה היה מקום לומר שא"צ להשתדל שתהי' בתכלית השלימות אחרי שאינו מחוייב להביאו אבל כלפי שאז"ל רפ"ק דחולין גבי מומר דאדרבה בשביל דנדבה הוא הו"א דלא לקבל מיני' כי הנותן מתנה לנכבד צריך לדקדק ביותר שיהא בכל מילי דמיטב כי אם יקריב לדורון דבר גרוע ונבזה יאמר לו מה לך להביא דורון כבזה הלא אין אתה מחוייב לזה ואם נדבת לבך אנסך הקריבהו נא לפחתיך הירצך ע"כ אמר ויקרב את העולה אף שאינה אלא נדבה בכ"ז ויעשה "כמשפט" כחוק המחוייב עליו בדין ובמשפט וע"ז מייתי המסורה ויעשה לאיש הבא אליו אם רוצה לכבד אורח נכבד צריך לעשות נדבה כחובה:

עוד י"ל עפמ"ש המפ' שעיקר הקרבן הוא שיחשוב המקריב כאלו כל מה שנעשה בבהמה הנקרבת נעשה באדם המקריב אלא שהקב"ה חס על האדם כמ"ש בתפלת תענית שיהא חלבי ודמי וכו' כאלו הקרבתיו ע"ג המזבח ומצינו הוראת שם משפט לא לבד על הפסק דין כ"א גם על קיום הפסק פאללשטרעקונג:

דעס אורוטיילעס כמ"ש לעשות בהם משפט כתוב ע"כ אמר ויקרב העולה ויעשה כמשפט כאלו נעשה באדם משפט המחוייב והוסיפה המסור' ויעשה לאיש שכל מה שנעשה בבהמה כאלו נעשה באיש המקריב:

עוד י"ל עפמשה"ק באוה"ח בפרשתינו אחרו שהקב"ה עושה הכל בדין ומשפט א"כ מאי מהני קרבן בהמה לכפר על האדם אשר לו משפט מות כמורד במלכות ותי' כיון דאין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות א"כ בשעה שחוטא האדם נמשל כבהמה נדמה ושפיר מכפר בהמה ופי' בזה מ"ש משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ד' עיי"ש אבל דעדיין קשה בקרבן עולה דאינה באה אלא על הרהור הלב כאז"ל וא"כ א"ל דבשעת חטאו אדם כבהמה נדמה הלא לבהמה אין לה מחשבות ורעיונות וצ"ל דבעולה מעיקר' אין קושי' כיון שלא חטא אלא במחשבה ועונותיו עברו ראשו מבלי להוציא המחשבה רעה מן הכח על הפועל ול"ש לומר הנפש החוטאת היא תמות כמו שהשיבה מדה"ד וכל עיקר קו' אוה"ח לא היתה אלא על החוטא במעשה אשר בן מות האיש העושה זאת. אבל אם חטא רק בהרהורי' רעים מעיקרא לק"מ