לוח ארז החדש רטו

על מזבח לבינו ועי"ז לא יהי' כח ליצה"ר לרדות בנו. אבל אחרי שלא זכיתם אתם קורים ממרום שלח אש בעצמותי היא אש התאוה של היצה"ר וזהו כונת המסורה אש תמיד תוקד כנ"ל שאל"כ אש ירדה מן השמים והיא כמו ממרום שלח אש בעצמותי והיא אש התאוה והיצה"ר. ואחרי שמהאש יצאו שפירשו מאש דת מן התוה"ק כנ"ל בשם רש"י אז אש של היצה"ר תאכלם. וע"כ בהכרח אש דת תמיד תוקד כנ"ל:

וי"ל עוד עפמ"ש רז"ל אע"פ שיורדת מן השמים מ"מ מצוה להביא מן ההדיוט. וי"ל הטעם כי אש של מעלה קדוש כ"כ עד של"ה ראוי אלא להקריב עליו עולות אשר כולם כליל לשמים ואין לגוף בו שום הנאה כי קדוש הוא ואין ראוי להדיוט להשתמש בו ולעשות שם שלמים שהבעלים אוכלים ממנו. וע"כ המצוה להביא גם מן ההדיוט וכיון שכח אדם מעורב בו כבר הותר להשתמש בו צרכי בנ"א כשלמים ג"כ וזהו והאש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה והוא האש של מעלה שיורד תמיד מן השמים. ובכ"ז המצוה וביער עלי' הכהן עצים והטעם כי בשביל האש של מעלה הי' מן הראוי וערך עלי' רק העולה שהוא כולו לשמים אבל למען שיקטיר עלי' חלבי השלמים ג"כ שזה גם הבעלים נהנים ממנו ע"כ מצוה להביא מן ההדיוט וע"ז הוסיפה המסורה לבאר והאש ירדה מן השמים ע"כ הי' מן הראוי שג"כ האש תאכלם ותכלה אותם לגמרי שלרוב קדושתו לא יהנה ממנו קרוץ מחומר ע"כ הביאו מן ההדיוט:

וערך עלי' העולה והקטיר עלי' חלבי השלמים. עפמ"ש כך דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' ואם אתה עושה כן אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב. ופי' שבתחלה בעת אשר עודנו על הדרך לבוא אל שערי תורה צריך לאכול פת במלח. אך אם אתה עושה כן וכבר הגעת לתכלית אז אשריך בעוה"ז ג"כ ע"כ אמר ובער עלי' הכהן עצים בבוקר שצריך להדליק נר תורה בבוקר אור חנוך לנער ע"פ דרכו של תורה ואל תירא שאם תגדל את בניך לתורה צריך לחיות חיי צער. לז"א הן אמת שבתחלה וערך עלי' העולה שהוא כולו כליל כן צריך מתחלה לחיות חיי צער ולהקריב כל תענוגי עוה"ז על מזבח אהבת התוה"ק. אבל אם אתה עושה כן לבסוף והקטיר עלי' חלבי השלמים שהבעלים אוכלים ונהנים ממובחר:

חקת עולם לדורותיכם מאשי ה' כל אשר יגע בהם יקדש. עפמ"ש בלו"א פרשתנו לפ' דברי המד"ר משל למלך שכבד לו אוהבו כלכלה של תנאים ע"ש ותוכן דברי אע"ג דאמרינן קדושה ראשונה קדשה לעת"ל בכ"ז א"א כעת להקריב קרבן אחרי שאין לנו מקדש וכהן היודע לכוין כונת הקרבנות על בוריים ע"כ בהקרבת קרבן כזה בזה"ז יחולל כבודו ח"ו ע"י רוע הכונה ונוכל לטעות שח"ו הקב"ה צריך לקרבנות וזהו שרומז חקת עולם היא תוה"ק אשר תעמוד לדור ודור היא תשאר חי וקים יותר "מאשי ה'" יותר מן הקרבנות שבזה"ז אין אנו רשאים להקריב. ונתן טעם לזה כי כל אשר יגע בהם בקרבנות יקדש צריך להיות מקודש ביותר שיודע לכוין הכונה הנכונה ורק הקדוש והקריב אליו לבל יחולל ח"ו כבודו ית"ש. משא"כ כל התורה שהיא חקת עולם כקטן כגדול תשמעון:

ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו המקריב אותו לא יחשב לו פגול יהי' והנפש האוכלת ממנו עונה תשא. כי ע"י אכילת הקדשים הוא ממשיך עליו קדושה וא"כ יחשוב להאריך הזמן שיאכל בקדושה כדי שיתוסף עליו קדושה וטהרה ברבות הימים המקודשים וכל המוסיף הר"ז השובח ע"כ השמיענו גזירת חכמתו ית"ש שאין רשאי להוסיף על הזמן המיועד לאכילת קדשים ולא תחשב לו לזכות ולצדקה ברצותו להאריך זמן קדושתו. וכיון שכונתו לטובה לא נוכל לומר עליו שגופו חטא להרבות תאותו כ"א נפשו יצאה מגדרה וחטאה ברצונה להרחיב ימי קדושתה אשר לא כדת וזהו הכונה ואם האכל יאכל ביום השלישי יותר מזמן המוגבל אל יחשוב בדעתו ומחשבתו שכונתו זו לטובה תחשב לו לצדקה ותרצה לו כ"א לא ירצה ולא יחשב