לוח ארז החדש ריד

עלה אל האלקים ונתקיים גופו הגשמי ע"י הרוחניות וכשם כן י"ל להיפך וזה כנ"ל:

וי"ל עוד בזה עפ"מ שאומרים בברכת על הנסים ואתה ברחמיך הרבים הפרת את עצתו וקלקלת את מחשבתו והשבות לו גמולו כראשו' ודקדק בח"ת לאדמו"ר בכ"ס ז"ל חדא שהוא כפל לשון הפרת עצתו וקלקלה מחשבתו. ועוד שהוא סתירה שהפרת משמע לגמרי וקלקלת משמע שרק שנתקלקל ולא שנבטל לגמרי. ונ' עפמ"ש להלן בפ' שופטים בטעם שעדים זוממים נענשים על המחשבה אע"ג ששאר בנ"א אין עונשים על המחשבה לבדה. כי באמת מה שאין האדם נענש על המחשבה הוא בשביל שכל ישראל בחזקת כשרות. וירדה התורה לסוף דעתן של ישראל קדושים שאע"פ שחשב לעשות הרע מ"מ בודאי יחזור בו ולא יעשה משא"כ בעדים זוממים כיון שלאחר שנחקרה עדותן בבי"ד אינם יכולים לחזור בהם מעדותן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד שפיר נענשים על המחשבה כנ"ל ברור בטעמו של דבר זה. והנה המן הרשע לא עשה מאומה בפועל נגד ישראל רק בקש לאבדם ולא עלתה בידו ולא היה לו ליענש כ"כ. אבל הש"י יודע מחשבות והכיר באותו רשע שגם לאחר שעכבו על ידו משמים מלהוציא מחשבתו לפועל לא ניחם על הרעה בחרטה דמעיקרא כ"א אדרבה נצטער ע"ז שלא נתקיימה מחשבתו ובאמת זה רעה חולה ומורה על גועל נפש מזונה שאע"ג שלא יוכל לעשות רעה לא יתחרט חרטה דמעיקרא על מחשבתו הרעה והוא כמו פרעה שנאמר בו ויכבד את לבו. והנה בלו"א אמור ל"ב פי' כי עונותי עברו ראשי הם המחשבות ורעיונות רעים שלא עברו רק דרך הראש אבל לא נעשה מהם דבר. וז"ש אחרי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו ובעל אומר בלשון הפרה דמיגז גייז רק מכאן ולהבא. ואתה ברחמיך הרבים "הפרת את עצתו" שאף שראה אותו רשע שלא תתקיים עצתו בכ"ז לא נתחרט על מחשבתו הרעה כ"א רק הפרת את עצתו מכאן ולהלן אבל לא הי' לו חרטה דמעיקרא ובאמת זה קלקול מחשבה שאף אחרי רואו שלא תתקיים עצתו לא התנחם על הרעה אשר בקש וע"כ והשבות לו גמולו "בראשו" אע"ג שלא חטא רק במחשבה שעברה בראשו ע"ד כי עונותי עברו ראשי הנ"ל. בכ"ז השבות לו כמעשה והטעם ע"י קלקול מחשבה כנ"ל. והנה עולה באה על הרהור הלב כמארז"ל ולכאורה ק"ק כיון שאין הקב"ה מעניש על המחשבה למה יצטרך להביא קרבן עולה. ולישב זה צ"ל כמ"ש בלו"א הנ"ל כמשא כבד יכבדו ממני שאצל אדם גדול המעלה אף המחשבת נחשבת למעשה ועי' אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון. ע"כ דור המדבר שהי' דור דעה עד שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וע"כ להם אף המחשבה רעה לעון יחשב. ועוד להם הי' מרע"ה לרב ומנהיג איש האלקים ומי שחוטא רק בהרהור אם יש לו רב ומורה כזה תחשב לו לעון עד שיצטרך להביא קרבן גם ע"ז. וזהו כונת המדרש שאו"ה שואלים למ"ל לישראל להקריב ובפרט קרבן עולה הלא מחשבה רעה אינה נחשבת כמעשה והשיב להם הקב"ה מי זאת עולה מן המדבר שהם ע"י נסיעתם במדבר שראו אותות ומופתים בכל עת ובכל שעה עי"ז עלו ונתעלו עד שגם מחשבתם נחשבת ועוד שהיה להם מרע"ה איש האלקים למורה שעלה אל האלקים ע"כ גם מחשבתם צריכה כפרה:

והאש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה במסורה שבבע"ט והאש ירדה מן השמים. מהאש יצאו והאש תאכלם. ופירש"י ביחזקאל בשם ת"י מאורייתא דאתיהבת לון באש פרשו. ונ"ל עפ"ד המד"ר "אלו זכיתם הייתם קוראים אש תמיד תוקד על המזבח עכשיו שלא זכיתם אתם קוראים ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה" הכונה כי היצה"ר בוער כאש כל חלקה טובה שבאדם אלא שהשי"ת ברא תבלין נגדו והיא תוה"ק שאמר בה הלא כה דברי כאש והיא מכלה את התאוה כארז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד וזהו כונת ארז"ל "אש של מעלה אש אוכלה אש" היינו שהאש של תוה"ק היא אוכלה ומכלה את אש היצה"ר. וזהו אלו זכיתם ונצחתם את היצה"ר אז הייתם קורים אש תמיד היא אש דת כמ"ש בזוה"ק הובא בדמש"א פרשתנו. היא תוקד