לוח ארז החדש ריב

אחרי שבעצם אינו רע כלל. אבל באמת אולת ושקר הוא לחשוב כן כי מי שעובר ע"ד תוה"ק באמת את נפשו הוא משחית. ומה שלא נעשה פתגם הרעה מהרה ויש צדיק אובד ורשע וטוב לו. כי האדם רק יראה לעינים את ההוה ולא יבין אחרית דבר לאשורו כי בעולם הנצחי יאושר הצדיק באמת והרשע אש תמיד תוקד בו. וע"ש הוצרך הקב"ה לאיים בקללות ואלות למען ישמעו ויראו. ואם ל"ה הקב"ה מזהיר בעונשים לעוברי רצונו אז אע"ג שמעצמו תבוא הרעה על הרשע בכ"ז אחרי שלא יראה זאת בעיניו הגשמיים ל"ה פורש מחטא כלל. והקב"ה כביכול הי' לו חלק במה שחוטא האדם אחרי שלא הזהיר אותו לפקוח עינים עוורות. והנה על ותגיד לבנ"י דרשו רז"ל דברים הקשים כגידין. וזהו הרוח ונפש כי תחטא ע"כ יתרהב בנפשו לחטוא ולספק אם פקודי ה' ישרים והעובר עליהם מאבד את עצמו. זה יען ושמעה קול אלה על אשר שמע קול אלה שהקב"ה הוצרך להזהירנו בהשמעת קול אלה ע"ד והתברך בלבבו כנ"ל. ולז"א כנתינת טעם שהקב"ה הוצרך להשמיע קול אלה באזהרה חמורה יען שהאדם רק יראה לעינים ולא יבין שתמותת רשע רעה מעצמו גם בלא האלה כי והוא עד האדם רק ע"ז יוכל להעיד על מה שהוא או ראה בעיניו או ידע אבל השכר והעונש אשר עין לא ראתה בעוה"ז ע"ז א יוכל להעיד כי אין לב להעיד ולהבין מעצמו את זאת ע"כ אם לא יגיד אם ל"ה הקב"ה מגיד דברים קשים כגידין באזהרות ועונשים על העובר על דברי ה' הי' האדם חוטא בלא לב ולב ואז בהכרח ונשא עונו הי' הקב"ה צריך לישא עונו יען כי טענת האדם היתה מצודקת על אשר לא הזהיר אותנו ואנחנו לא נדע. ע"כ להמנע מזאת הוצרך הקב"ה להשמיע האלה. ועפי"ז ביארתי ג"כ בפרשתנו "ויקרא אל משה כו' דבר אל בנ"י כו' מן הבהמה כו'" דהנה כ' המפרשים דבקרבנות אין בהם רק המחשבה הלפונה כמ"ש ריח ניחוח אבל גוף הקרבן בעצמו ללא יועיל ובכ"ז צווה הקב"ה על הקרבנות ולא הסתפק לצוות על הרעיונות הטובות היוצאים מהם והטעם לזה כי האדם קרוץ מחומר שצריך לו לדבר ממשי הנראה לעינים למען יתעורר על ידו ואין די לו בעולם המחשבה וכמ"ש והוא עד רק על מה שראה או ידע וכנ"ל ע"כ אמר "דבר" אל בנ"י דברים קשים כגידין וצריך אתה לאיים עליהם ע"ד ושמעה קול אלה והטעם כי הוא עד רק או ראה או ידע כנ"ל והמופת לזה שהני מן הבהמה הקריבו את קרבנכם אע"ג שאם ארעב לא אומר לך ואין חפץ לה' בזבח עצמו רק "שמוע מזבח" "טוב" הכונה מה שתשמע מן הזבח המחשבה הזכה זה טוב בכ"ז צוה ה' על הקרבנות וכ"ז יען כי האדם רק יראה לעינים בדבר מוחשי וכנ"ל:

ואם נפש כי תחטא ופירש"י פרשה זו באשם תלוי נאמרה. ונ' שע"כ נאמר ואם נפש כי תחטא מה שלא נאמר כן בכל הקרבנות האחרים. כי אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות וכ' המפ' שבעת שיחטא האדם תצא ותפרד מאתו נשמת אל חי מגבהי מרומים ולא נשאר בתוכו רק הנפש הבהמות וכ"ז במי שחטא בודאי. אבל מי שאכל ס' חלב ס' שומן שיש לתלות שאכל שומן ולא חלב אז עוד בו נשמתו בעת שנכנס לבית הספק כי יוכל להיות שלא עשה שום עבירה כ"א החתיכה היתה שומן. וז"ש בשאר עבירות וודאית אין לו נפש בעת חטאו וע"כ נרמז בהם ונפש כי תחטא כלומר שתחסר ממנו הנפש מלשון קולע אל השערה ולא יחטא אבל כאן באשם תלוי שאפשר שלא חטא כלל אמר ואם נפש כי תחטא כלומר ואם עוד נפשו הטהורה בו בעת שחטא דהיינו שלא עשה רק ס' עבירה ואפשר שלא חטא כלל. ויש להוסיף עוד עפמ"ש רמב"ן ותר"י פ"ק דברכות שע"כ החמירה התורה באשם תלוי יותר מבחטאת משום דבספק איסור מורה האדם היתר לעצמו ואומר לא חטאתי ע"ש והנה מי שחטא בודאי נאמר עליו גדול עונו מנשוא כקין ונאמר כמשא כבד יכבדו ממני. אבל מי שלא חטא רק בספק איסור מיקל מעליו המשא כי אומר לא חטאתי וזהו שמרמז הכתוב דאיירי באשם תלוי שסיים ועשה אחת מכל המצות ה'