לוח ארז החדש ריא

בעצמה לא נוכל לחשוב לגדולה או לקטנה רק הכל לפי העושה אותה כמ"ש כי זכר כל היצור לפניך בא ואתה דורש מעשה כולם כפי' ב"ל. ע"כ מחשבה רעה אע"ג שבאדם פחות המעלה לא יחשוב ה' לו לעון. מ"מ לגבי אדם גדול אשר כלו קודש לה' אף מחשבתו תחשב לו עון. וכמ"ש שגגת תלמוד עולה זדון ע"ש. והנה בכל המצות צריכין לכוין בעת עשייתם ואם עושה בלי כינה הוי כגוף בלי נשמה ובכ"ז בהמון עם אשר לבם טרוד על המחי' ועל הכלכלה ה' הטוב יכפר בעדם אם רק עושה המצות בפועל גם בלי שיחשוב לשם יוצרו. אבל אדם נכבד ורום המעלה העומד לנס עמו לזה נחשב כעון אם עושה מצוה כמצות אנשים מלומדה ואינו מכוין בהם לשמה וז"ש "אשרי לא יחשוב ה' לו עון" שאדם כזה שהוא ברום המעלה עד שגם מה שלא יחשוב ה' ואין אלקים במזימותיו אף רגע גם זה כבר נחשב לו לחטא ועון. אדם כזה אשריו ואשרי לו. וז"ש אשר נשיא בשביל שהוא נשיא ועומד בראש ע"כ גם בזה יחטא אם עשה ממצות ה' אשר אין צריך לעשותה בשגגה ובלי מחשבה וכונה ורק שצריך לכוין לשם ה' והיא עשאה בשגגה ובלי כונה אחרי שהוא נשיא גם בזה יחטא ואשם וצריך סליחה:

על כל קרבנך תקריב מלח. כי המלח בטבעו שיתקיים בתוכו כל דבר ולא יפסד. אבל בעצמו אם נותנים אותו בתוך אדמה פורי' לא יוכל להוסיף לעשות פרי כמ"ש ארץ מלחה וכמ"ש רמב"ן בפרשתנו והוא דמיון לאמונתנו תוה"ק שתתקיים לדור ודור ותקיים כל המחזיקים בה ברית מלח עולם ולא יגרע מאתה שום דבר וגם להיפך אין להוסיף עלי' שום חדשות וכמו שהמליץ רבינו הח"ס זצוק"ל "החדש אסור מן התורה" ובשני האופנים האלו דומה תוה"ק למלח וזהו באמת קשה עלינו בדור הזה אשר בכל העולם מתחדשים חדשים לבקרים ובתורתנו אין אנו להוסיף או לעשות חדשות. ע"כ כמו שפי' בזוה"ק עולת שבת בשבתו כו' שהקרבן שאנו בנ"י מקריבים ע"י שביתת השבת זה הוא שעל' עולת התמיד יותר מכל קרבנות שאנו מקריבים תמיד בכל יום על מזבח דתנו. כ"כ נוכל לפרש כאן "על" כל קרבנך יותר מכל הקרבנות הוא מה שאנו מקריבים בזה כברית מלח על הכונה הנ"ל שאינם יכולים לעשות חדשות כנ"ל. ואפשר להמליץ בזה דרז"ל הובא קצת בפירש"י שמים התחתונים בכו בעת שהבדיל הקב"ה בינם ובין מים העליונים. עד שניחם הקב"ה שיקריבו מלח על כל קרבנות. כי המים העליונים מהם יורד גשמים להוליד את הארץ ולהצמיחה בחדשות. אבל התחתונים אינם ביראים חדשות וע"כ נתרעמו מדוע יגרע חלקם משל מים העליונים המצמיחים ובוראים וע"כ ניחם אותם הקב"ה במה שאמר על כל קרבנך תקריב מלח שכן הוא בתוה"ק ג"כ על הכונה הנ"ל אינה מולידה חדשות:

או הודע אליו חטאתו. ארז"ל ולא שיודיעוהו אחרים עי' הכתב והקבלה מהיכן למדו חז"ל לפרש כן. ול"נ כפשוטו עפ"ד הר"ן הידועים ומובאים ג"כ בהגהת רש"י ריש פרשתנו שהחילוק בין לו לאליו הוא. שלו אינו מורגש במבטא שרק לו נתייחד הדיבור אבל אליו נרגש במבטא להורות יחוד יותר ע"ש וזהו מה שדייקו חז"ל מדהוה לי' למכתב או הודע לו וכתיב אליו. להורות שרק הוא ידע ואחרים לא ידעו כלל כנ"ל בפשוט:

ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו. עפמ"ש לפרש בפ' נצבים והי' בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהי' לי ונתקשו המפ' מדוע יתברך אם ישמע האלה ונ' בפשוט כי באמת דבר שהוא בעצמותו רע א"צ להזהיר את האדם בעונשים שלא לעשותו אחרי שתיסרו רעתו ומשובתו תוכיחו כמו שא"צ להזהיר את האדם בעונשים שלא יאכל סם המות אחרי ידעו שאחריתו דרכי מות. ע"כ הרשע שישמע דברי האלות שאיים הקב"ה זה יורה שבעצמותו אינו רע ומר לעזוב את ה'. ע"כ הוצרך לקללות. ע"כ יתברך בלבבו כי אינו ירא מן האיומים