לוח ארז החדש רי

היא ג"כ במדריגה מתחלה מביא קרבן אע"ג שאין לו עדיין תשובה שלימה מ"מ יש לקוות שיוסף ללכת מעלה בדרך טובים. והנה מצפון תפתח הרעה ע"כ א"ש מה שזורק הכהן את הדם על צפון המזבח הוא לבטל ע"י קדושת הזריקה את הרעה שיפתח ממקום ההוא. אבל מה שהוצרך לזרוק על כל צדי המזבח הוא כנ"ל שאף שמצפון תפתח מ"מ ממקום ההוא יצא ויפרד גבולו לכל הצדדים. וז"ש וסמך ידו על ראש קרבנו כי הקרבן שהוא באמת רק הראש והתחלה וכמ"ש בשם מעשה ה' שע"כ נקרא ריח ניחוח. אך מי שאינו חוזר בתשובה שלימה כ"א סומך עצמו בכל כחו לגמרי על מה שהביא קרבן וסובר שבזה יכופר עונו וסר חטאתו קרבן כזה אינו בא לפני ולפנים כ"א ושחטו פתח אה"מ. בהבאת קרבן כזה לא בא אל הקדש פנימה אך עכ"ז בפתח אה"מ כבר בא ויש לקוות שמשם ימשך אורו ויצעד הלאה ממדרגה למדרגה לגשת אל הקדש לפני ולפנים. והביא ראי' לזה שהרי וזרקו בני אהרן את הדם על המזבח סביב אע"ג שרק מצפון תפתח הרעה בכ"ז דרך האדם לחטוא ממדרגה למדרגה ומצפון בא לצדדים אחרים. כ"כ במדה טובה מההתחלה יעלה מעלה מעלה:

חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם כל כל חלב וכל דם לא תאכלו. כי נפלאת היא שעדת ישראל אע"פ שגלו לבין האוה"ע ונפוצים בארבע כנפות הארץ בכ"ז תורת אל חי תקימם ולא נפל ממנה צרור ארצה. ועיקר הסיבה לזה היא ע"י שישראל בגוים לא יתחשב כלומר שלא יתערבו עמהם במאכל ומשתה עי"כ עם לבדד ישכון ונשארה תוה"ק בטהרתה ברוב הימים. אבל אם ח"ו היו ישראל מתבוללים בעמים ישתו יין נסיכם ויאכלו מזבחם הרבה לגימא עושה ויהיו לעם א'. ול"ה נשאר רושם המתקיים מתוה"ק ח"ו. והנה איסורי מאכלות החמורים יותר בזה"ז הם חלב ודם שהרי חייבים עליהם כרת. וז"ש חקת עולם התוה"ק היא החק שנתן הקב"ה לעולם יעמוד ולא יבטל לדורותיכם וגם בכל מושבותיכם אע"ג שתשבו בתוך האוה"ע אשר ידיחו אתכם להשכיח אותה מכם עכ"ז עצת ה' לעולם תעמוד ולא תשכח מפי זרעו. וע"י מה ע"י שכל חלב וכל דם לא תאכלו שתזהרו מאכול אתם דברים האסורים ועי"ז גדר ביניכם לבין האוה"ע. ופירשתי בזה גם בפ' צו "כי כל אוכל חלב כו' ונכרתה הנפש ההוא האוכלת מעמי'" וי"ל דהו"ל למימר ונכרתה מעמי' הנפש האוכלת אך להנ"ל א"ש כי אם הנזהר ממאכלות אסורות הוא מקיימי האומה על תלה. ממילא מי שאינו נזהר מהם הוא ממחריבי יסודה ונקרא בשם אוכלי עמי וז"ש ונכרתה הנפש ההוא אשר אוכלת מעיני' שאוכלת ומאבדת עם ישראל. ועוד אמרתי עפי"ז בפ' שמיני ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור. ובין החי' הנאכלת ובין החי' אשר לא תאכל דרש"י פי' אקרא דזאת החי' אשר תאכלו דקאי על ישראל שנקראים חיים וז"ש ע"י שתבדילו בין הטמא ובין הטהור ותזהרו מאכול הטמאים עי"כ תרחיקו בין החי' אשר תאכל כלומר שישראל יאכלו ויכלו ח"ו ע"י מאכלות אסורות ובין החי' אלו ישראל אשר לא תאכל כ"א תשאר חי וקים ע"י פרישתכם מן הטמא יהי' חקת עולם וכנ"ל:

ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל. בבעה"ט הביא מסורה לזה ונעלם מעיני אישה. כי ארז"ל אין הקב"ה מביא תקלה ע"י צדיקים ואם שגג האדם בדבר בודאי כבר סר צלם מעליהם ולא זכרו את ה' ולא קיימו שויתי ה' לנגדי ועי"ז באו לידי שום תקלה ומכשיל. העונש ע"ז הוא מדה כנגד מדה כמו שהם הסתירו פנים מהשי"ת כן הקב"ה מסתיר פניו מהם. וז"ש ואם עדת ישראל ישנו אז כיון שבא תקלה על ידם מזה מוכח כי ונעלם כבר דבר הגדול מעיני הקהל ולא קיימו שויתי ה' לנגדי. והעונש ע"ז כי ונעלם מעיני אישה זה הקב"ה שהוא איש ובעל האומה יעלים עיניו ח"ו מהם:

אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות כו' בשגגה ואשם. עפמ"ש בלו"א כי עונותי עברו ראשי וכמשא כבד יכבדו ממני. כי העבירה