לוח ארז החדש רט

בראש העם עליו להבחין בין האנשים מי ילך בראש ומי הפחות במעלה אחריו. כי אע"ג שכולנו בני איש א' נחנו ואב א' לכולנו מלידה ומבטן. בכ"ז האדם לא ידון עפ"י מה שנולד כ"א ע"י מה שפעל ועשה דברים טובים ומועילים וע"פ מדה נכונה הלזו יגרע או יוסף ערכי. לפי מעשיו ופעולותיו המה יגביהו שפלים מלידה וישפילו רמים. והנה נאמר אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו ע"כ האדם הגבוה במעלתו ויקרו על הבהמה כשירד ממעלתו ע"י דרכו הרע אין לו שום מעלה ויתרון על הבהמה ורק על הדומם יתרונו. וז"ש וערכו בני אהרן המה יעריכו ויפרידו בין הנתחים אשר מהם יסודי האומה הוטבעו. מי בראש אשר לו הקדימה והוא הבעל בעמיו ואת הפדר שאין לו יתרון על הבהמה כ"א על העצים הוא עומד במעלה רמה רק מהעצים ונמשל כבהמות כרמו והראי' שהרי אז"ל אע"פ שאש יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט לרמז שלא הלידה מעצמה הגורמת לעילוי בנ"א ויקרהם כ"א העיקר הוא מעשה בנ"א. ולזה אמר כראי' שיש לחלק בין הראש ובין הפדר בערכי בנ"א שהרי העצים על האש אשר על המזבח. ואע"ג שיש אש על המזבח שירד מן השמים ומקור מקומו קדוש וא"צ לעצים מ"מ חפץ ה' שהאדם בעצמו יבוא ויעשה את שלו. ע"כ יש הפרש בין בנ"א אע"ג שכולם בצלם א' נבראו וזהו ההבדלה בין הראש ובין הפדר ע"פ דעת הכהנים והבנתם:

והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי ה'. עפמ"ש בלו"א ראה ק"י לפ' מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב ע"ש הנה במנחה יש חלק שהוא מעלה לאשים ע"ג המזבח. וזהו בודאי קדש לה'. אבל חלק שאוכלים הכהנים לפי הנ"ל עוד יתר מרעהו יותר קדושה עליו כי לאכול לש"ש הוא קדושה יתירה ומעלה גדולה שאע"ג שיש בו הנאת הגוף מ"מ מעשהו רק לש"ש. וז"ש והנותרת מן המנחה שאהרן ובניו יאכלוהו בקדושה וטהרה זה הוא קדש קדשים בקדושה יתירה הרבה מאשי ה' ממה שמקריבים ע"ג המזבח:

ונתת עלי' שמן ושמת עלי' לבונה מנחה היא. עפמ"ד פ"ק דחולין לחלק בין מחויב חטאת לנדבה באינו שב מידיעתו דמסתבר טפי לקבל ממחויב אבל נדבה לא נקבל מיני'. ה"נ י"ל לענין הכונה דמי שמחויב להביא אינו מעכב כ"כ הכונה הרצוי'. אבל מי שאינו מחויב ומביא נדבה אם לא יכוין כראוי מי בקש זאת מידו להביא נדבה בלי כונה. והנה שמן ולבונה כינוי למחשבה טובה ונאותה ע"כ אמר אם הי' קרבן חובה ל"ה החיוב כ"כ בשמן ולבונה הרומז למחשבות וכונות טובות אבל אחרי שמנחה ונדבה היא לא תרצה בלי שמן ולבונה זכה:

וסמך ידו על ראש קרבנו ושחטו פתח אה"מ. וזרקו בני אהרן הכהנים את הדם על המזבח סביב. עפמ"ש בפרשתנו "וכפר עליו הכהן מחטאתו אשר חטא ונסלח לו" כי העיקר בהבאת הקרבן הוא התשובה והחרטה ווידוי כמ"ש המפ' ואח"כ בא הקרבן להתם פשע ולכלה החטא. ובשל"ה מס' יומא הובא במג"א ה' יוה"כ כי סליחה הוא כפרה במקצת ולא לגמרי ע"כ צריך לומר סליחה לפשעים החמורים שלא יכופרו לגמרי אבל כפרה הוא מכל וכל ושייך בחטאים ע"ש וז"ש שלא תאמר שכל הכפרה תלוי' בהבאת הקרבן ותאמר שהקרבן מכפר הכל לז"א וכפר עליו הכהן רק שמחטאתו' מקצת חטאתו כמו מאלה מקצת מאלה] כי באמת ונסלח לו הסליחה כבר קדמה במה שעשה התשובה והווידוי קודם הבאת הקרבן וא"כ שוב הקרבן רק מקצת החטא מכפר מה שנשאר אחר עשות התשובה והחרטה. ולפי"ז מי שמביא קרבן וסומך א"ע שיכפר הקרבן לגמרי בלי תשובה גמורה לכאורה לא יכופר לו אלא שהקב"ה רב חסד ואע"ג שקרבן כזה אינו במדרגה גבוהה בכ"ז יכופר עון והטעם כיון שעכ"פ במה שהביא קרבנו מורה בזה שהוא שב מידיעתו והתחיל כבר עכ"פ לילך בדרך טובים ע"כ גם כי אינו הדרך המעולה שיבור לו האדם מ"מ כמו שהחטא מתחיל לאט לאט כמ"ש היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך כו' כ"כ התשובה