לוח ארז החדש רח

בקרא חטאו בלשון זכר מ"מ כיפר לו על מה שעתיד כלומר שבהווה ל"ה חטא כי גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם ובחפצו הי' לכונתו הרצוי' על מה שעתיד שאמר חג לה' מחר. והנה עולה באה על הרהורי עבירה הקשים מעבירה. ומי שיש לו שרץ במוחו אינו חוטא להסתת אחרים כ"א משחתו בו מום בו בעצמו. ע"כ אמר עולה קרבנו לכפר על הרהור הלב עי"כ בא זכר תמים כנ"ל:

וסמך ידו על ראש העולה ונרצה לו לכפר עליו. כ"כ רמב"ן בסוף דבריו אמקרא זה ויתכן כי ונרצה כינוי לחטא שנרצה לו לכפר עליו א"ד ז"ל. ויש להוסיף ביאור עפמ"ש לפרש בפ' צו "במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה' קדש קדשים היא. כי אז"ל בתשובה מאהבה הזדונות נעשים כזכיות. והנה השב מיראה אינו שב לש"ש כ"א מיראתו את עונש העבירה כמ"ש המפ' העובד ע"מ לקבל פרס או מיראת העונש נקרא עובד את עצמו כי לכבוד עצמו לבד הוא דורש אבל השב מאהבה כל כונתו רק לשמים. וז"ש תשחט החטאת לפני ה'. ע"ד שארז"ל יתמו חטאים שהחטא יבטל וישחט אבל לא לכבוד עצמו מיראת עונש רק לפני ה' לשם ה' אז קדש קדשים הוא החטאת בעצמו נעלה להיות ק"ק כי זדונות נעשים כזכיות אך זה דוקא מאהבה אבל השב מיראה אז זדונות רק כשגגות ואינם ק"ק לפני ה' לרצון והנה כבר כתבו ז"ל דבתשובה מיראה אינו פורש רק מן העבירות מיראתו את העונש. והטוב ג"כ אינו עושה. אבל השב מאהבה רצונו לעשות רצון קונו ועושה המצות באהבה רבה. וכבר נאמר "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" ודרז"ל על שריפו ידיהם מד"ת הכונה כנ"ל כי אע"ג שישראל במצרים הי' גוי מקרב גוי. מ"מ כשראו את היד הגדולה במצרים וייראו את ה' שבו אל ה' אבל רק מיראה. וע"כ אף שהיו סרים מרע בכ"ז ל"ה עושין טוב בפועל כנ"ל דבתשובה מיראה אינם פורשים רק מעבירות ע"כ אחרי שהידים הם כלי המעשה שפיר דרז"ל שרפו ידיהן מן המצות שלא קיימו בפועל כפים אע"ג שגם עבירות לא עשו. אבל אחרי שלא עשו המצות יצמח מזה שרש פורה ראש ולענה שגם מעבירות לא יפרשו כי סור מרע ועשה טוב יחדיו תאומים הנה ולא יפרדו. ע"כ נאמר "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים" שעמלק הכה בכם על שהייתם נחשלים ולא התאמצתם לעשות חיל במקום המצות. וזהו ואתה עיף ויגע מלעשות טוב כי לעשות צריך כח והתאמצות אך בזה עוד לא תם החזיון כי לבסוף ולא ירא אלקים שגם היראה סרה מהר ואפשר להעמיס זה בכונת שאלת הרשע "מה העבודה הזאת לכם" שדי לכם אם אתם פורשים מעבירות בשב וא"ת ולמה לכם לטרוח עוד לעבוד בפועל המצות. וע"ז בא כמשיב בעבור זה עשה ה' לי ששלח את עמלק בצאתי ממצרים בשביל שהייתי עיף ויגע ולא קיימתי עשה טוב ואחרי שאמרנו שמי שאינו עושה המצות בפועל נקרא רפה ידים. שפיר נוכל לומר שמי שמקיים ומתאמץ לעשות המצות הוא יסמוך ויחזק ידיו. וז"ש וסמך את ידו על ראש קרבנו אם בהבאתו הקרבן יראה לתקן את אשר שנתרפה ממלאכת הקודש במצות ה'. וכעת יסמיך ידו סמיכה בכל כחו לקיים המצות כדינן זה אות ומופת שהוא שב מאהבה כי השב מיראה רק מעבירות פורש וזה שסמך ידו והוא שב מאהבה עי"ז זדונות נעשו לו כזכיות וע"כ ונרצה גם החטא בעצמו לפני הקב"ה כפי' הרמב"ן ז"ל:

והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחי' ות"א יפלג יתה לאיברי'. יש לרמז עפמ"ש ז"ל כשם שיש רמ"ח איברים בגוף כך ג"כ לנשמה יש רמ"ח איברים רק שכ"ז שהגוף מכסה עלי' לא נראין איברי הנשמה אבל אם ישוב העפר על הארץ והרוח תשוב אל על ותסיר את שמלתה מעלי' אז יזהירו רמ"ח אברי' של הנשמה וכ"כ שהנשמה נקראת עולה כמ"ש כי רוח האדם העולה למעלה ע"כ אמר שאחרי שהפשיט את העולה את הנשמה והסיר שמלת שבי' מעלי' אז יפלג יתה לאבירי'. וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים הראש ואת העדר על העצים אשר אל האש אשר על המזבח יש לרמז כי על הכהן העומד