לוח ארז החדש רו

אם האדם חוטא מחמת תאות בשר הוא סימן לתשות כחו כמ"ש "דאס פלייש איזט שוואך אבל אם יחטא בהרהורי עבירה אז לא מחמת תשות כחו שאין לו איל להתאמץ נגד התאוה הוא חוטא כ"א אדרבה הוא מורה סימן עוז וגבורה שמחזק ומקשה את דעתו נגד דעת תוה"ק כי הוא יאמר שרק מה ששכלו גוזר הוא העיקרי וסימן לתשות כח היא הנקיבה ולגבורה הוא הזכר. וע"כ אם עולת שבא על הרהור הלב והראה בזה כחו וחילו נגד עוז חומה בצורה משגב התוה"ק זאת תקנתו זכר תמים הוא כחו וגבורתו יקריבנו להורות שמכאן ואילך לא יעמוד עוד על דעתו רק יבטל רצונו מפני רצון שמים. אבל מי שחוטא במעשה לתאותו. יביא נקבה לאות על תשות כחו. וגם החוטא בגופו בשובו ורפא לו אז יוכל לבוא לפני ולפנים אל הקדש פנימה אבל החוטא בהרהור הקשה ממעשה בפועל. אם גם ישיב אל ה'. לא יקרב אל הקדש פנימה כ"א "אל פתח אה"מ" ולא לפנים ותחת שעד עתה עמד על דעתו ומחשבתו בהרהוריו הרעים. צריך להשתדל שיהי' "לרצונו לפני ה'" שכל תשוקתו ורצונו אך לפני ה' יהי'. והנה עמלק חטא במחשבה יותר מבמעשה כי בפועל לא זינב רק את הנחשלים ובמחשבה בקש לעקור את הכל ולפי"ז יפלא מדוע נצטוו ישראל זכור את אשר "עשה' עמלק. יותר להם לזכור את אשר יזם בלחשבותיו הרעות עלינו. ולעיל פי' זכור את יום השכת שממנו נדע כמה גדול כח המחשבה. ע"כ הקשה המדרש אחרי שמזכירת שבת מוכח שמחשבה גדולה לטובה וממילא גס לעומת זה לרעה ג"כ גדלה היזקה ומדוע אמר לזכור את אשר זעשה, עמלק ולא מחשבותיו הרעות ואיך יתקיימו ב' מקראות האלו. אך הקב"ה חפץ חסד הוא וברוגז רחם יזכור ואם היינו נוטרים לו מחשבותיו אז צריכים לאבדו בעת ששכלו זך ובהיר כדי שירגיש יותר נפילתו בדעתו ומחשבתו וכמו שהוא עשה במחשבתו צריכים לאבד גם מחשבתו בעת בהירותה. אבל מרחמי ה' על מעשיו צונו רק לזכור את מעשיו ולא נזכור לו מחשבותיו. ועי"כ צריכים להממו ולאבדו כמו שרוצים בימים האלה המתנגדים למעשה השחיטה משום צער בעלי חיים מתחלה להמם את הבהמה ואח"כ להמיתה למען לא תרגיש בצער השחיטה:

וכמו שעושים אצל בני אדם שרוצים לעשות להם ניתוח אאפעראטיאן, שמתחלה מהמם אותם שקורין שנארקאטיתירען. כן צוה הקב"ה לעשות לזכר עמלק שלא נזכור מחשבותיו הרעות ורק מעשיו הרעים ולא נאבדו בדעתו צלולה כ"א "להממו" ולאבדו כנ"ל ע"ד צחות. וכעין זה י"ל בפ' דברים "וגם יד ה' היתה בם להמם מקרב המחנה עד תמם דהיינו שיד ה' מדת הרחמים היתה בהם ועשה לטובתם שלא ירגישו שנידונו למיתה וע"כ המם אותם ויצאו מדעתם ונטל מהם את הרגשתם. ויש לתת עוד תבלין לדברנו אלה שע"כ צוה השי"ת שלא נזכור את מחשבות עמלק כי לכאורה יקשה מדוע נזכור את אשר עשה עמלק הא ויבוא עמלק ברפידים ודרשו רז"ל על שריפו ידיהם מד"ת ואז"ל כיון שאמרו ישראל היש ה' בקרבנו אם אין מיד ויבוא עמלק וא"כ אנחנו גרמנו לנו בעצמנו ומה זה עשה הוא לנו. עד שאמר זכור את אשר עשה לך עמלק ובישוב קושי' זו י"ל עפמ"ש כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על פשעיו א"כ כיון שהוא חטא במעשה ועוד יותר במחשבה ואנו מעבירים על מדותינו ואין אנו זוכרין לו מחשבותיו הרעות עי"ז מעבירין לנו על פשעינו ושוב אין בנו עון אשר גרמנו ועי"כ נוכל לזכור אשר עשה לנו, אבל אם לא נמחול לו על מחשבתו הרעה ואז נשאר בנו הפשעים ואנחנו גרמנו לעצמנו ואין לנו סבה לזכור מה שעשה ובזה יבואר מדרש תנחומא ס"פ תצא אקרא דזכור, זש"ה זכרונכם משלי אפר ולגבי חומר גביכם אמר הקב"ה הוו זהירין בשתי זכירות מחה תמחה את זכר עמלק זכר את אשר עשה לך עמלק, אם זכיתם אתם משולים לא"א שאמר ואנכי אפר ואפר ואם לאו התקינו עצמיכם לשיעבוד גליות והוא משולל הבנה, ולהנ"ל י"ל אחרי שרק כשאנו מוחלים לעמלק על מחשבתו אז מעבירים מאתנו פשעינו וז"ש הוו זהירים בשתי זכירות