לוח ארז החדש רה

נעימה. והנה כ"ז מי שחוטא בעבירות חמורות. אבל הכהן הגדול מאחיו אשר נזר משחת אלקיו עליו בודאי לא יחטא בחמורות כי אם בקלות וכמ"ש לפרש ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, שרק בבית הוא הגוף שהוא הנרתק לנשמה נמצא בו נגע אבל נשמתו טהורה וזכה. ע"כ אינו צריך להוכיחו בקשות כ"א גם אמרים רכים יעשו עליו אות לטובה אחרי שנפשו טהורה היא. וזהו שדייקו חז"ל משינוי הכתוב שבכ"מ הוא אומר דבר ואמרת להורות על ההתחלה בקשות וסיום ברכות. אבל כאן נאמר אמור ואמרת כלו ברכות. והטעם שלנפש לא יטמא ורק שגם האדם הגדול לפעמים חוטא בגופו ותאות בשר וע"כ די לו ברכות. וע"ז המליצו חז"ל להזהיר הגדולים הם גדולי וכמי המעלה אותם אינם להזהיר על עבירות הגדולים והחמורים רק "על הקטנים" שיכשל בעונות קטנים וקלות ע"כ די להם באמירה רכה. והנה במד"ר פ' אמור אקרא דשור או כשב דרשו רז"ל שהקב"ה לא הטריח להביא קרבן כ"א מבהמות שברשותן. מזה ראינו שהקב"ה רוצה בהקנת השבים ולהקל מעליהם ואחרי שדיבור הוא בכ"מ לשון קשה ואמירה לשון רכה ע"כ אמר מתחלה דבר אל בנ"י דברים קשים כגידין לעוררם לתשובה ואחרי שכבר נתעוררו אח"כ ואמרת אליהם בלשון רכה שלא יכבד עליהם הדבר ואת זה תאמר להם מן הבקר והצאן שהם בהמות שברשותך תקריבו מזה מוכח שמתוך חומר שהחמרת עליו בתחלתו לעוררו בדברים קשים הקלת עליו בסופו שלא להכביד עלה של תשובה. אם עולה קרבנו זכר תמים כו' יקריב אותו לרצונו לפני ה'. עפמ"ש באלשי"ך דקשה מדוע עולה אינה באה אלא זכר וחטאת שחמורה שבאה על חטא באה גם נקיבה שאינה חשובה כמו הזכר והתי' לזה כיון דעולה באה על הרהור הלב והרהורי עבירה קשים מעבירה ע"כ צריך להקריב קרבן יותר חשוב משאם רוצה לכפר על מעשה ממש ע"ש והנה מי שמהרהר בחטא רצונו שאע"ג שהקב"ה אסר לעשות דבר זה מ"מ הוא מחשיב את מחשבותיו של עצמו יותר ממחשבות ורצון ה' והוא רוצה לבטל רצונו של השי"ת מפני רצון עצמו ובכמה מקומות מצינו "לפני" פי' קודם במעלה כמו שפי' בהפטורה זכרי' עומד לפני מלאך ה'. היינו קודם לו במעלה. וז"ש אם עולה קרבנו ע"כ דוקא זכר תמים המובחר והחשוב ונתן טעם לזה כי עונו גדול יען לרצונו בשביל שרצונו הקדים לפני וקודם במעלה לרצון ה' וציוויו כי למ"ד מורה לפעמים בעבור כמו שאמרו לי אחי הוא וכפירש"י. עוד י"ל בזה עפ"י הנ"ל. שעולה באה זכר משום דהרהורי עבירה קשים מעבירה. והנה ע"י הרהורי עבירה האחת גוררת את חבירתה כיון שיש לו שרץ במוחו יוסיף לחטוא כהנה וכהנה ע"כ בזה דומה לזכר שמוליד כ"כ הרהוריו הרעים יולידו חשש וקש. אבל מי שאינו חוטא רק מחמת תאות גופו אבל רעיוניו זכים וטהורים לא יחטא רק במה שיצרו תוקפו אבל לא יוליד חטאים אחרים וכעין שאמרו מומר לדבר אחד לתיאבון ל"ה מומר לכל התורה כולה משא"כ במומר להכעיס. וע"כ מי שחוטא בגופו קרבנו נקיבה שהיא רק יולדת אבל אינה מולידה. והנה מי שחוטא ברעיוניו גם בזה יגרע מהחוטא מחמת תאות גופו שזה רצונו לעשות רצון קונו ורק שאור שבעיסה מעכב אבל מי שהרהוריו רעים גם רצונו אינו לפני ה'. כ"א רצונו לחטוא ע"כ אמר אם עולה קרבנו זכר תמים. והטעם לזה "לרצונו לפני ה'". כדי שיהי' עכ"פ רצונו וחפצו להיות לפני ה'. וי"ל עוד ויבואר עוד מאמר פרדר"א הובא בתורת משה פרשתנו ובישמח משה פ' תצא "כתיב זכור את יום השבת לקדשו וכתיב זכור את אשר עשה לך עמלק הא כיצד יתקיימו שני מקראות הללו אלא את זה זכרהו לקדשו וזה זכור להממו ולאבדו" ואמרתי בדרוש לפ' זכור בש"ק ויקרא עפמ"ש להקשות בשם האלשיך מדוע עולה באה זכר. וי"ל דהנה