לוח ארז החדש רד

שבהיות ישראל שלימים כאשר יקרה בא' מהם חטא יתהוה כיעור בבשרו או בבגדו לראות שהש"י סר מעליו וע"כ אין הנגעים רק בארץ הנבחרה אשר ה' הנכבד שוכן בתוכה כ"כ י"ל בקרבנות אחר שרובן ככולם אינם באים רק על השוגג ע"כ רק כשישראל שלימים ונפשם טהורה ומצוחצחת ע"כ היא מרגשת בכל כתם וחלי דק מן הדק אף שחטאה רק בשגגה מ"מ אין הקב"ה מביא תקלה על ידם ואחרי שעשו בשגגה אשר לא תעשינה הם מרגישים והיתה עליהם רוח ה' לעוררם לתשובה ולהביא קרבן לכפר על השוגג לא כן אוה"ע אשר נפשם לא מטוהרה כנפש הישראלי ע"כ גם אחרי שחטאו בשוגג אינה מרגשת כמו לבוש שק שאינו מרגיש בכתם מעט ע"כ לא נודעה להם ואינם מרגישים חטאם בשוגג ולא יוכלו להקריב קרבן וז"ש ונודעה החטאת זה מדרגה גבוהה שלאחר שנכשלו בשוגג ירגיש ויבין שחטאו עלי' והטעם כי ונודעה יד ה' כמו היתה עלי' יד ה' שכונתו רוח ה' וזה רק על עבדיו הוא מעורר שישובו על השוגג והטעם לזה שנשמתן של ישראל טהורה וקדושה מפני שנחצבת ואצולה ממקור הקדושה חלק אלוקי ממעל וכמ"ש חלקי ה' אמרה נפשי ע"כ מרגישים הם בפגימה דקה משא"כ אוה"ע. וזהו כונת המד"ר שהשיב הקב"ה בשביל שישראל דבוקים בו יעקב חבל נחלתו ע"כ צוה אותם על הקרבנות ורק לישראל. במדרש הובא ברמב"ן פרשתנו. אין העולה באה אלא על הרהור הלב שנאמר והעולה על רוחכם היו לא תהי'. כאז"ל לעולם יהלך אדם באמצע הדרכים ובשעת הסכנה מהלך בצדי דרכים. ופי' ז"ל שבכל דבר האמצעי טוב הוא ללכת בדרך הממוצע בכל המדות לא כילי ביותר. ולא פזרן ביותר וכדומה. אך אם חטא בא' מהם שהלך בקצה האחרון מהכילות למשל אז יטה א"ע לצד האחר להיות פזרן כדמיון המקל הידוע שאם נעקם ורצונו ליישרו בהכרח להטותו לצדו האחר. והנה החוטא מחמת תאוה א"צ לפרוש מכל תענוג שבעולם כ"א די לו אם ילך באמצע הדרך ואין צריך לעזוב לגמרי את העבר ורק צריך למעט תענוגיו ושעשועיו בהבלי העולם לא כן מי שחטא בהרהורי עבירה הקשים מעבירה זה צריך לפרוש א"ע לגמרי ולהשליך את העבר במצולות נשי'. לא יזכר ולא יפקד עוד ע"כ קרבנו עולה שכולה כליל להורות שצריך לסגף א"ע לפרוש מכל וכל מחמדי תבל להסיר העבר מכל וכל עד שנאמר והעולה על רוחכם הי' לא תהי' אם בזה חטא שיש לו שרץ במוחו אז "הי'", מהעבר שחטא כבר לא תהי' עוד כלל אבל מי שחטא רק בגופו אבל רוחו והרהורי מוחו טהורים מכל חלאה אז א"צ לפרוש כליל מהעולם ותענוגים ורק ושב ורפא לו. דבר אל בנ"י ואמרת אליהם אדם כי יקריב כו'. מן הבקר כו'. כי מתחלה צריך. להוכיח לרשע מומו בדברים קשים. כגידים המשברים לבו של אדם ואח"כ אחר שדברי אש של המוכיח כבר המסו את הקרח הנורא של החוטא ורוצה בתשובה אז צריך לדברים רכים. משמן וחלקו מחמאות פיו של המוכיח שלא להכביד עליו עול התשובה ושלא יאמר לתוחלתו נואש ואין תרופה למכתו. כ"א הקב"ה רחום וחנון ורוצה בתשובה וחותר חתירה לקבל בעלי תשובה שמאל דוחה וימין מקרבת ומצות תשובה לא נפלאת היא ולא רחוקה כ"א קרוב הדבר לעשותו. ופירשתי בזה בפרשת אחרי ולקח מלא חפניו נחלי אש כו' ונתן עליו קטורת סמים דקה. ובמסורה שבבעה"ט ואחרי האש קול דממה דקה והכונה עפ"י הנ"ל שמתחלה יקח הכהן המורה לצדקה גחלי אש. וזהו שיהיו דבריו כאש בוערים לקראת הרשעה ואח"כ קטורת סמים דקה בלשון רכה לריח המבשם. וזה ואחרי האש שהמיס הקרח הנורא בא קול דממה דקה בנחת נשמעים. וביארתי עוד בפ' אמור ואמרת אליהם לנפש לא יטמא' ודרשו ז"ל להזהיר גדולים על הקטנים. עפ"י הנ"ל שמתחלה צריך דבר ואח"כ ואמרת אמירה