לוח ארז החדש רא

בקע לגלגולת מחצית השקל בשחר הקודש במסירה שבבעה"ט וישם הצמידים על ידיה בקע משקלם, כי לעבודת הקודש צריך מחשבה ומעשה שהרעיונות יהיו טהורות ומזוקקות וגם מעשה ידים להתפאר כוננה עלינו אבל מחשבה בלא מעשה או מעשה בלא מחשבה אינו אלא חצי דבר ע"כ בקע דבר הנחלק ונבקע לשניים היא הגלגולת מקום המחשבה לבדו ורק "מחצית" השקל בשקל הקדש ואינו עדיין דבר שלם ופן ויתן את הצמידים על מידיה' שצמיד פתיל בתורה ומצות רק בידים שהם כלי המעשה הם ג"כ רק בקע משקלם כ"א רק עשרה זהב משקלם הרומז על עשרת הדברות כמדרז"ל שהם חובת הלבבות וחובת הגוף במעשים שניהם יחדיו יהיו תמים דבר שלם יקראו:

ויביאו את המשכן אל משה ובמדרש הה"ד עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון עפמ"ש לעיל פ' ויצא י"ל כי יוסיף דעת יוסיף מכאוב וכ"כ שהאדם לומד יותר יודע בעצמו פחיתות ושפל ערכו כאז"ל תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים כי כמה שיחכם יותר יודע מה חסר לי מהשלימות במצות ומעשים טובים ע"כ י"ל שנקראת התורה תושי' שמתשת כחו של אדם שע"י התורה שילמוד מכיר מיעוט כחו ויירא מיום הדין ובידו אין מעש והיראה והפחד הם מתישים כח אבל מי שיודע בעצמו שעוז והדר לבושו שעשה את כל אשר לאל ידו לעשות אצלו סר מר המות ויגיל כי ימצא קבר ויעזוב עולם עובר ללכת בארצות החיים ע"כ משה רבינו אף שהי' רבן של ישראל ומי כמוהו עוסק בתורה בכ"ז לא תש כחו כמ"ש ולכל היד החזקה אשר עשה משה ע"כ רק הוא הי' יכול להקים את המשכן ולא אחר כדחז"ל וזהו כונת המדרש שע"כ הביאו את המשכן אל משה והי' לו עוז ותעצומות אף שעסק בתוה"ק בשביל שלא רהה ופחד ליום אחרון רק שחק:

ויבא את הארון אל המשכן וישם את פרוכת המסך ויסך על ארון העדות, במסורה שבבעה"ט ויסך בדלתים, וירחץ ויסך, והוא פלא, ונראה עפמ"ש בפ' תולדות שהתורה העיקרית רק לישראל נתונה אבל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום והטעם שהתורה נקנית במ"ח מדות שמנו חכמים ורק ישראל שהם ברורי המדות יכולים לומר שמרתי פקודיך ועדותך כי כל דרכי נגדך וכמ"ש בלו"א על שהם מהלכים בדרך הישר מעוטרים במדות טובות לקראת האלקים ע"כ יכלו לשמור ולקוות שהש"י יתן להם חקיו ועדותיו וזהו כמו מי שרוצה לסוך את עצמו בשמן ונרד מתחלה צריך לרחוץ את עצמו מכל צואה וטינוף ורק אח"כ נרדו נתן ריחו אבל אם לא ירחץ מקודם רק יסוך על הגיעול וטינוף יהי' כמו נזם זהב באף חזיר וכ"כ צריך האדם לרחוץ את עצמו מתחלה במי המדות הטובות ואח"כ יכול לסוך בשמן התוה"ק ע"כ אמר ויבא את הארון אשר בו תוה"ק אל המשכן ורק שם במקום שנקדש השם בתוך בני ישראל שם משכן כבוד התוה"ק ועי"כ ויסך ויבן בעד ארון הפדות שלא יתגאל ח"ו בידי זרים וזדים שיחללו את כבודו וע"ז הביאה המסורה עוד וירחץ ויסך שמתחלה צריך לרחוץ את עצמו ואח"כ לסוך בשמן כ"כ צריך האדם לטהר את עצמו במדות הטובות ואח"כ לסוד בשמן התוה"ק:

ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן עפמ"ש אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה ולא מתוך עצבות וכשהי' משה רבינו ע"ה מרגיש בעצמו ששכן עליו ענן חשיכה ועצבות המסתיר ומאפיל טוהר רוחו אז לא הי' יכול לבוא אל אוהל מועד וזהו מופת ששרתה השכינה במשכן וזהו ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד בעת ששכן עליו ענן עצבותי וזה עד נאמן כי כבוד ה' מלא את המשכן ואין השכינה וכבוד ה' שורה אלא מתוך שמחה:

מגילת אסתר ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שוה להניחם כי המן הרשע הלשין שאין ישראל מקיימין התורה והמצות כמ"ש ואת דתי המלך מלכי המלכים הקב"ה אינם עושים ע"כ לא יירא שהשי"ת ינקום נקמתו ויחוס וירחם עליהם והנה אם עכ"פ הי' מקיימים מצות שבין אדם לחבירו גמילות חסד וכדומה אולי ירחם אבל גם את אלו לא יקיימו ואז"ל והלכת בדרכיו מה הוא רחום וכו' נמצא מי שעוסק בגמילות חסד דומה ושוה כביכול להקב"ה ע"כ אחרי הלשינו כי ואת דתי המלך הגדול ית"ש אינם עושים הם מצות שבין אדם למקום